בזמן שנמשכים הדיונים על אופי וצורת פתיחת זמן קיץ בעולם התורה והאם בכלל הדבר יתאפשר, הגיע לאתר קול חי צילום וידיאו מרגש, המתעד את השיחה שנמסרה בישיבת 'כנסת יחזקאל' באלעד, ע"י ראש הישיבה הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אטינגר, רגע לפני שנסגרו כל הישיבות והבחורים חזרו לבתיהם בעקבות הקורונה.
השיחה התקיימה ביום בו התקבלה הוראת גדולי ישראל לסגור את הישיבות, לאור ההגבלות וההנחיות של משרד הבריאות. בעוד הבחורים מתארגנים ליציאה הביתה, לבין הזמנים שהוקדם, עברה מפה לאוזן ההודעה, שהראש ישיבה מבקש למסור להם שיחת פרידה וחיזוק.
מאות הבחורים התאספו מיד בהיכל הישיבה, מצפים לשמוע את דברי מורם ורבם ומה יש לו לומר להם בשעה קשה זו, שחוסר הוודאות היה בעיצומו ואיש לא ידע לאיזו תקופה ועד מתי לא יתקיימו הלימודים.
ראש הישיבה עלה ליד ארון הקודש, נעמד ליד הסטנדר וניסה להתחיל לדבר, אבל לא הצליח. במקום דיבורים, דמעות זלגו מעיניו והוא החל להתייפח לעיני הבחורים, שהתרגשו למראה רבם האהוב ולא נשארו אדישים.
כעבור דקות ארוכות ואחרי שנרגע מהבכי, החל ראש הישיבה הרב אטינגר לשאת את דבריו. שיחה שהוגדרה בידי כל מי ששמע אותה, כמכוננת ומשמעותית וראויה להישמע בפני כלל ציבור החרדי.
עוד באתר:
"הקב"ה נותן לנו שמועס"
"קשה עלי פרידתכם", פתח ראש הישיבה. "קשה לי, קשה לכם, קשה לכולנו. אבל טוב שקשה לנו.
אם לא היה קשה – זה באמת היה קשה…
הדבר היחיד שמאוד מקל ונותן את הכח להיפרד, זה כי קשה לנו להיפרד מכל יושבי בית המדרש, מכל המלומדים היקרים האהובים והחביבים.
כל מה שעובר עלינו בתקופה האחרונה עוד ילמדו אותו ויעמיקו בו. אנחנו לא יכולים להבין את קצה דרכיו של הקב"ה. אבל דבר אחד אני כבר רואה ומרגיש, שלפעמים צריכים את הרגע של העזיבה של הבית מדרש, לראות כמה אנחנו מחוברים אליו".
ראש הישיבה שידוע בשיחותיו שהפכו מזה שנים לשם דבר בעולם הישיבות, העלה בפני הבחורים כמה נקודות שראוי לשים אליהם לב ולהתחזק. לתועלת הקוראים הבאנו את הכותרות בלבד. מומלץ לצפות בשיחה במלואה.
"הפכנו להיות אנשים שעושים את רוב העשיות שלהם בשביל הכלל", אמר הגרב"מ אטינגר. "הפכנו להיות מאוד מנותקים מעצמנו ומחוברים לנשפים, לאירועים שיש בהם הרבה הצגה.
העולם צריך לעבור מהפכה וצריך להפנים שחתונה זה לא נשף… זה לא אירוע של רושם. זה ערב שבו הולכים לבנות בית יהודי. שכחו מזה.
קייטרינג, תמונות, תזמורת וכדומה ופתאום הקב"ה נתן לנו שמועס גדול. פתאום חתונה זה מניין יהודים שבאים לשמוח בבניית בית יהודי.
אנחנו נסחפנו והסחף היה הולך וגדל, כשהחוט המקשר בכל הדברים מהשמחות והחתונות והבר מצוות, והדיבורים וסגנון החיים – שהכל הפך להיות ראוותני, רחוקים לראות מה אני עושה, איפה החיים האמיתיים שלי. מה עם התפילה שלי, מה עם הקשר שלי עם הבורא עולם.
אני רוצה לומר לכולם את הדברי פרידה לזמן הקרוב. לתת צידה לדרך.
אני רוצה שכל אחד יבין, אוי ואבוי אם כל מה שעובר עלינו יהיה רק בנייעס של מה קורה בבית חולים ומה עם הסטטיסטיקות ולדוש בכל הנושאים, שלא יעלו ולא יורידו וכל זה ייקח אותנו מהאמת.
ככל שניישם ונבין מה ה' אלוקיך שואל מעמך – התקופה תהיה קצרה ותחלוף מהר.
המסר הכי גדול בכל מה שקורה – זה לצאת מההצגה הגדולה ולהבין איפה אני ממוקם בקשר שלי לבורא עולם, עם התפילה, התורה והבין אדם לחברו שלי.
כזה שמועס שהקב"ה נותן – לא כל יום זוכים לזה.
הקב"ה עושה את זה פעם אחת לפני ביאת המשיח. הוא מכין אותנו למפגש של ותחזינה עינינו בשובך לציון…"
לסיום, דיבר ראש הישיבה על השליחות שיש לכל בחור ובחור בביתו בתקופה הזו: "בבית זו ההזדמנות לקיים מצוות שאף אחד בחוץ לא רואה. לעזור בבית, ללמוד, לתת מילה טובה לאחים ולאחיות. הקב"ה מכניס אותנו הביתה, כדי שנהיה באמת מי שאנחנו צריכים ורוצים להיות. לכל אחד מכם יש כעת תפקיד בבית שלו. להאיר אור של תורה של תפילה של יראת שמים.
זו מהפיכה שיכולה להפוך אותנו להיות אנשים אחרים", סיכם ראש הישיבה את השיחה שנחרטה בליבות הבחורים והותירה רושם עז.
