רבינו האור החיים הקדוש מגדיר 'אכילת בשר', בהגדרת 'מותרות' שאינו מצרך חיוני כמו לחם.
ובדבריו מתייחס רבינו הקדוש לענין חיוב האב לזון את בניו, שאין לאבא חיוב לתת לבניו בשר, ולמרות שאבא שיש לו אפשרות, הוא נותן בשר לבנו, כדי לשעשע אותו, אבל אין זה חיוב מן הדין.
והנה מצאנו בפרשה, שבני ישראל התלוננו על שאין להם בשר, ומשה רבינו אומר להקדוש ברוך הוא 'מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה'.
עוד באתר:
ומפרש רבינו הקדוש, וזה לשון קודשו: אם היו שואלין 'מזון הצריך' יתחייב מדין אב, אבל הם שואלין 'מותרות', ועוד הגם שהם מותרות, אם היה לו, על האב לשעשע בנו כפי יכלתו, אבל מֵאַיִן לִי בָּשָׂר וגו'. עד כאן לשונו.
בספרו הקדוש 'פרי תואר' מביא רבינו הקדוש את דברי הגמרא במסכת פסחים, ש'עם הארץ שאינו עוסק בתורה אסור לו לאכול בשר גם כשהוא שחוט וכשר כדת וכדין'.
ומוסיף רבינו הקדוש חידוש גדול להלכה, שאחד שיש לו בהמות וכלבים, אסור לו לתת להם לאכול בשר שהוא כשר לאכילת אדם, כיון שהבהמה אינה עוסקת בתורה, יש לה דין עם הארץ שאסור לה לאכול בשר.
והסבר הדבר, כי כל הטעם שמותר לשחוט בשר ולאכול אותו, למרות שלכאורה יש צער לבהמה, זהו שעל ידי כך הוא מתעלה ממדרגת 'חי' לדרגת 'מדבר', אבל אם אוכל אותו עם הארץ או בהמה שאינם עוסקים בתורה, אין להם שום מעלה ודרגה יתירה מבהמה הנשחטת, ולכן אסור להם לאכול בשר.
[אור החיים בהעלותך פרק יא פסוק יג. פרי תואר יורה דעה סימן סא ס"ק ח]
בשורות טובות לכל בית ישראל.
