נאמר בפרשה: "שלח לך אנשים" (יג, ב)
יש להבין מספר דברים בפסוקים: א. מהו אומר "שלח לך" מהו הלשון לך?
ב. עוד צריך להבין, הרי הקב"ה יודע עתידות, ומגיד בראשית מה יהיה באחרית, ברור שידע שהמרגלים יוציאו דיבת הארץ, מדוע הסכים לשלוח אותם?
עוד באתר:
ג. וביותר קשה דממשמעות הכתוב נראה שהקב"ה ציוה למשה לשלוח ולא רק שהסכים על ידו, שנאמר "שלח" לשון ציווי, מדוע מצווהו אם יודע שתצמח רעה גדולה על ידי זה?
ד. עוד יש לתמוה, אמרו רבותינו "שלח לך אנשים" – כשרים וצדיקים היו באותה שעה. איך מתישב זה עם מה שאמרו להלן על הפסוק "וילכו ויבואו" (יג,כו') מקיש הליכתן לביאתן מה ביאתם בעצה רעה אף הליכתם בעצה רעה, נמצא שהיו רשעים בעת הליכתם ואיך אומרים עליהם אנשים צדיקים?
ה. ועוד קשה, כי אמרו רבותינו, שמותיהם מכוערים ועל שם מעשיהם נקראו, כפי שאמר רבי יצחק (סוטה לד:) דבר זה מסורת בידינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ואנו לא עלתה בידינו אלא אחת "סתור בן מיכאל" סתור – שסתר דבריו של הקב״ה, מיכאל שעשה שונאו של הקב"ה(לשון סגי נהור) מך. א"כ מתחילתם היו רשעים ואיך אומר צדיקים וכשרים היו באותה שעה?
ו. עוד צריך להבין, מהו שינוי הלשון בפסוקים, אצל מטה מנשה נאמר "למטה יוסף למטה מנשה גדי בו סוסי", ואצל מטה אפרים נאמר "למטה אפרים הושע בן נון" ולא כתוב למטה יוסף׳ קושיות אלו הקשה בספר "מאור ושמש׳".
ז. עוד יש לתמוה, כתוב "אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע", לכאורה מדוע חזרה התורה שוב ואמרה "אלה שמות האנשים" הרי בתחילת הפרשה כתבה כבר "ואלה שמותם"… ופירש "אור החיים" הק׳: אמרו חז״ל שמשה התפלל על יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים, והוסיף לו אות י׳ בשמו כדי שיוכל להתגבר נגד עצת י׳ המרגלים.
ואם תאמר למה עשה זאת? לכן הקדים הפסוק ואמר: "ואלה שמות האנשים" כלומר משמותם השכיל משה לדעת את מעשיהם הרעים, ולכן הוצרך להתפלל על יהושע שינצל מעצת הרשעים במה שעתידים לעשות. ולכאורה יפלא כיון שמשה ידע על פי שמותם שהם ירשיעו מדוע לא התפלל על כל המרגלים כולם שלא ירשיעו, ואז לא יצטרך להתפלל על יהושע?
אלא ביאר בספר "מאור ושמש": הנה, יוסף הצדיק אמר לאחיו כשבאו למצרים – "מרגלים אתם", לכאורה מה היתה כוונתו בזה, וכי ח״ו הוציא דבר שקר מפיו אלא אמר האר"י ז״ל, כוונת יוסף היתה על אותם מרגלים שירגלו את ארץ ישראל, כיון שהיה למרגלים עיבור נשמות השבטים.
ביאור דבריו, ישנם צדיקים גדולים שביכולתם להאיר לארץ ולדרים, והמה גדולים וגבוהים מאד, אך בהתאם לכך יצרם גדול מהם שאין הם יכולים לעמוד כנגדו, וכדי שיוכלו להתגבר עליו, באים נשמות צדיקים מעולם העליון ומתחברים אתם ומסייעים להם במעשיהם, (וזהו עיבור נשמה), אך, הבחירה עדיין בידם להיטיב או חלילה להרע. ואם ח״ו נמשך אל הסט״א אזי הנשמה שנתחברה אליו הולכת ממנו והוא נשאר יחידי.
והנה הקב״ה היודע כל הנסתרות, ידע שהמרגלים עתידים לטעות עצמם להמשך אל הסט״א. לזה צווה למשה רבינו שימשיך לכל אחד מהמרגלים נשמת ראש השבט לבוא לעזרתו לסייעו בשליחותו, ומשה עשה כן ומשך לשמוע בן זכור נשמת ראובן לשפט בן חורי נשמת שמעון, וכן לכולם. וזה שאמר הכתוב ״שלח לך אנשים״ – צדיקים, דהיינו שישלח נשמות קדושות לרגל את הארץ יחד עם המרגלים, כדי לסייעם שלא יטעו.
ושבט אפרים שנשיאו היה צדיק – הושע בן נון, לא היה לו צורך בסיוע ראש השבט, ולא בא אליו נשמת יוסף לסייעו, לכן לא נאמר למטה יוסף למטה אפרים, אולם שבט מנשה ראש שבטו היה צריך סיוע לכן נאמר ״למטה יוסף למטה מנשה״, כי יוסף הצדיק בא לעזרתו שלא יחטא. אולם על אף צדקתו של הושע בן נון חשש עדיין משה רבינו שמא ילכד במצודתם, על כן הוסיף לו אות אחת בשמו והתפלל עליו.
ומיושב היטב ההבדל בין יהושע לשאר השבטים בזה, שאצלם לא היה מספיק שינוי השם ותפילה. אולם כשהלכו המרגלים נמשכו לעצת הסט״א להוציא דיבת הארץ ופרחה מהם נשמות השבטים הקדושים, לבד מכלב שהיתה דעתו ומחשבתו זכה רק להשי״ת ולא פרחה ממנו נשמת יהודה, והלך להשתטח על קבר האבות שיסיעוהו לא להמשך אחריהם.
בזה מובן היטב מה שהקישו "הליכתם לביאתם" שגם בהליכתם היו רשעים, שזה לא מדובר כלל על "האנשים" שדיבר הכתוב בתחילת הפרשה, כי שם מדובר על נשמת שבטי יה שבאו לסייעם שלא יחטאו, אבל הם העמיקו סרה והלכו אחר עצת יצרם והרשיעו בהליכתם ובחזרתם.
–
עוד נאמר בפרשה: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז)
פירש רש׳"י: התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים. רבים שואלים לכאורה פלא מדוע התפלל על יהושע ולא על כלב בן יפונה?
האר"י הקדוש ביאר: תפילת משה על יהושע הייתה שלא יתייעצו המרגלים להורגו. לפי שהיו יודעים שיהושע עתיד להנחילם את הארץ ולמלוך עליהם, לכן יחפוץ יהושע לומר היפך סברתם, ולדבר טוב על הארץ, כדי לטול השררה, חשש משה אולי יהרגוהו, לכן התפלל עליו "יה יושיעך מעצת מרגלים" – שלא יהרגוהו.
ובזה ביאר עוד שהרי כתוב "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה" וגו׳ לכאורה מדוע רק כלב דיבר דברים אלו ולא יהושע, אך לפי הנ״ל מובן היטב, כי יהושע לא יכול היה לדבר בשבח ארץ ישראל כי היו יכולים להשיבו, שכדי לטול השררה הוא אומר היפך דבריהם ומשבח את ארץ ישראל, ורק כלב יכל לומר דברים אלו.
ונראה לבאר באופן נוסף: דהנה כתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל "וכד חמא (כשראה) משה ענוותנותיה קרא משה להושע בן נון יהושע" – יש לדקדק מהו הלשון כשראה משה ענוותנותיה, וכי ראה משה את ענוונותו? יותר נכון לכאורה לומר כיוון שידע שהוא עניו? ועוד צריך ביאור מדוע דווקא בגלל הענווה התפלל עליו?
אלא ביאר בספר "ימין יוסף" שמשה רבינו ראה ברוח הקדש שגזר דין קשה יהיה על המרגלים, והתחכם לעשות איזה תחבולה להסיר מהם גזר דינם, והנה כתוב בחז״ל (בירושלמי סוף בכורות): ג׳ מכפרים להם עוונותיהם: חתן, נשיא וחכם, ולכן מינה אותם משה לנשיאים קודם שהלכו, וע״י שיהיו נשיאים יתכפרו להם עוונותיהם, ויוסר מהם גזר דינם, [ובזה מדוקדק דברי רש״י שכתב באותה שעה כשרים היו].
אמנם יהושע מפני ענוותנותו לא רצה לקבל הנשיאות, לכן שינה את שמו מהושע ליהושע כי גם שינוי השם קורע גזר דין, ובזה מדוקדק היטב לשון התרגום, כשראה משה ענוותנותו של יהושע שסירב להיות נשיא, קרא לו יהושע, לגרום לו מחילת עוונות.
ולפי זה מיושב היטב מדוע רק על יהושע התפלל, כיון שיהושע היחידי, שלא רצה את הנשיאות היה צורך לשנות שמו לקרוע גזר הדין משא״כ שאר המרגלים.
שבת שלום
אמיר
