וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר, שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל:
רבינו האור החיים הקדוש מעלה נקודה למחשבה, להתבונן שגם ממעשה הרע של המרגלים שבגללו נתעכבו במדבר ארבעים שנה, יצא להם גם ריווח ודבר טוב מזה.
ומהו הדבר הטוב שיצא מזה??? שמשה רבינו הנהיג אותם עוד ארבעים שנה, שהרי אם היו נכנסים לארץ מיד, משה רבינו לא היה נכנס לארץ, כי הגיע זמנו של יהושע למלוך, ואין מלכות אחת נוגעת בחבירתה, והיה נשאר משה בחוץ לארץ, ולא היו זוכים להנהגתו, ועכשיו בעוון המרגלים נתעכבו במדבר ארבעים שנה, ומשה המשיך להנהיגם עוד ארבעים שנה.
עוד באתר:
בזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'שלח לך אנשים', ולכאורה המילה 'לך' מיותרת???
אלא הכוונה 'לך' לטובתך והנאתך, וכמו שפירשו חכמים מה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לך לך, שהפירוש הוא לטובתך ולהנאתך, כמו כן מה שנאמר אצל משה 'שלח לך' הכוונה לטובתך ולהנאתך, שבזכות הסיפור הזה תהיה מלך ומנהיג ישראל עוד ארבעים שנה.
ומוסיף רבינו הקדוש לציין את הפסוק 'וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל', שמפסוק זה דרשו חכמינו שמשה רבינו היה 'מלך', ומוסיף רבינו הקדוש לרמז ולפרש, שנמשכה מלכותו עוד ארבעים שנה על ידי 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' שנתקבצו יחד לשלוח את המרגלים.
נמצינו למדים: בכל מעשה רע שעושה יהודי, צריך למצוא בו את חלק הטוב, כי אין יהודי שעושה רע בשלימות, ותמיד ימצא תוצאה טובה ממעשיו.
[אור החיים שלח פרק יג פסוק ב]
מאמר ב: 'תורה ומצוות הנעשים שלא לשמה, אין בכוחם להציל מיצר הרע'
וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ:
רבינו האור החיים הקדוש מעלה שאלה עצומה: הרי יש כלל מפורסם 'שלוחי מצוה אינם נזוקין', והם נשלחו על ידי משה רבינו לרגל את הארץ, ואיך הם הגיעו לדבר רעה על ארץ ישראל, ומדוע לא הגינה עליהם המצוה???
כתשובה לכך, מביא רבינו הקדוש את דברי הגמרא הדורשת את המילים 'וילכו ויבואו' שכמו שהם באו מארץ ישראל בעצה וכוונה רעה, כך גם הלכו לארץ ישראל בעצה רעה, וכבר מתחילת דרכם הלכו בכוונה רעה, וממילא אינם שלוחי מצוה, כי מתחילה הלכו ל'דבר עבירה'.
עוד מביא רבינו הקדוש את דברי הגמרא, ששואלת איך הגיעו 'דואג ואחיתופל' לאן שהגיעו, ומדוע לא הגינה התורה שהם למדו עליהם מיצר הרע??? ועונה הגמרא 'טינא היתה בלבם' ומפרש רבינו הקדוש שכוונת הגמרא שלא עסקו בתורה לשמה, ומזה לומד רבינו הקדוש גם על המרגלים שכוונתם לא היתה רצויה ושלימה.
ובפרשת בחוקותי כותב רבינו הקדוש שלמרות שמותר ללמוד תורה על מנת להתכבד, מכל מקום אין תורה זו מצילתו מיצר הרע. וזה לשון קודשו: 'והגם שאמרו שמותר ללמוד על מנת להתכבד, לא שיש רצון הבורא בלימוד זה אלא לתכלית היוצא ממנו שיבא ללמוד לשמה, ותורה זו אין בסגולתה להציל מיצר הרע בבא עבירה לידו. עד כאן לשון קודשו.
כלומר: מה שהותר ללמוד שלא לשמה, אין זה היתר גמור, ואינו עולה לרצון לפני הקדוש ברוך הוא, וכל מה שהותר הוא לתכלית היוצא ממנו, שיבא ללמוד לשמה.
[אור החיים שלח פרק יג פסוק כו]
שבת שלום ומבורך, בשורות טובות לכל בית ישראל
