וַיִּפְּל֤וּ עַל־פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ קל אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶחֱטָ֔א וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף:
כותב רבינו האור החיים הקדוש בפרשתינו דבר מבהיל, שהקדוש ברוך הוא חפץ ושמח יותר בשירת והודאת בני אדם בעולם הזה, יותר משירת המלאכים או נשמות הצדיקים בעולם הבא, כי לבני אדם בעולם הזה יש יצר המונע אותם מלעשות זאת, וכאשר הם מתגברים על היצר, זהו הכי חשוב לפני ה' יתברך.
וזה לשון קודשו: 'הדרגות החפץ שיש לבורא: הראשון, הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה. למעלה ממנו, שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים. למעלה מהם, השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה, אשר הם תוך הבשר, והוא מונעם מהכיר ה', והם מתעצמים לאהוב ה', ולשבחו ולהודות למאמרו, זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל'. עד כאן לשון קודשו.
עוד באתר:
ובזה מסביר רבינו הקדוש את טענת משה רבינו 'אל אלוקי הרוחות לכל בשר', שאתה מעדיף להיות אלוקים ואדון על הרוחות כשהם נמצאים עדיין בבשר האדם המגושם בעולם הזה, והם משבחים ומפארים אותך, יותר משיר ושבח הנשמות כשהם כבר בעולם העליון ואינן שרויים בתוך בשר וגוף האדם.
ובפרשת בראשית כותב רבינו הקדוש על הפסוק הנאמר בבריאת האדם 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד', וזה לשון קודשו: 'באמצעות בריאת האדם נראה מעשהו בכללותו כי טוב הוא, כי אם אין אדם, מה תועלת בכל התיקון ובכל הבריאה וצמחי האדמה, כי אין הבחנת טובה ניכרת אלא באמצעות האדם, כי אליו יוכר ויובחן הטוב ויודה למטיב'. עד כאן לשון קודשו.
מבואר בדבריו הקדושים, שכל תכלית הבריאה כולה היה בשביל בריאת האדם, וכל תכלית בריאת האדם כדי שיודה להקדוש ברוך הוא על כל הבריאה, ולמרות שברא 'מלאכים' ו'נשמות' והם משבחים לפניו, ברא גם את 'בני האדם' כי השבח שלהם מרוצה לפניו ביותר.
[אור החיים קורח פרק טז פסוק כב]
