בפרשת השבוע מספרת התורה את הויכוח בין קורח למשה רבנו "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו", כולם שווים!!, איך יכול להיות שאליצפן הקדים אותי, כמו שכותב רש"י הקדוש: "נתקנא [קורח] בנשיאותו של אליצפן", ואחרי כן מוצאים שם את הפסוק: "וישמע משה ויפול על פניו".
כל בר דעת צריך לשאול כאן שאלה מעניינת, להיכן נעלם בכל הויכוח הזה, אדם אחד ויחיד אשר הוא אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ה-י-כ-ן אהרן הכהן?
הרמב"ן עומד על שאלה זו וכותב כך: "ולא ויפלו [הכוונה "ויפלו אהרן ומשה על פניהם, שלכאורה כך היה צריך להיות כתוב בתורה] כי אהרן במוסרו ובקדושתו לא ענה דבר בכל המחלוקת הזו, ויהי כמחריש וכמודה שמעלת קורח גדולה ממעלתו, אבל הוא עושה כדבר משה ומקיים גזירת מלך".
עוד באתר:
מכאן אתה למד שאהרן הכהן, שראה את הויכוח הזה העדיף לקחת צעד אחורה, "כדבר משה".
ואיך אפשר באמת לקחת את המעלה הזו גם לנו?
הבה נראה יחד את המשנה באבות את התרופה הנדירה לחיים (א,יז): "שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא".
וכתב רבינו הרשב"ץ [ר' שמעון בר צמח דוראן זיע"א, מן הראשונים] בחיבורו "מגן אבות", דברים נפלאים בענין השתיקה, וזה לשונו: "יש המפרשים דברי התנא "ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", שכוונתם למי ששומע חרפתו ושותק.
"אכן טוב לאדם לשתוק אפילו כאשר מבזים אותו ומשפילים את כבודו, ועל זה אמר שלמה המלך (משלי כו,ז) "אל תען כסיל כאולתו". וכן היו נוהגים החסידים הראשונים, כמו רבי ור' חייא, כנזכר בגמרא (שבת ל(:, ואם ישתוק בשעה שמבזים או מחרפים אותו – זוהי מלחמתו הטובה ביותר כנגד המבזים, וכמו שאמר אחד החכמים בצוותו את בנו: מי שאינו סובל דבר אחד, ישמע דברים רבים, ועוד אמרו: לא תוכל להלחם עם נבל כמו שתחריש לו, שבזה תכניעהו ותשיב צור חרבו, ואחרים הרואים אותך שותק, כבר ינקמו בו על דבריו. ואמר על זה שלמה המלך (קהלת ז,כא): "גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן ליבך". ע"כ.
התרופה היא לא להחזיר חזרה, אלא פשוט לשתוק !!!, ולא לדאוג הענינים כבר יסודרו..
לא קל אני מודה, לפעמים אנו נחשוב שאולי נראה בעיני השני, כ"פראייר" מסוים, ואולי תעבור בי איזה מחשבה של "אני לא יתן שידרסו אותי וירמסו את כבודי", אך חובה על האדם לעצור לרגע, לנשום עמוק, ולחשוב על מאמר חז"ל:
"הנעלבין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
לא בכדי, מי ששותק מגיע לדרגה "אוהב ה'".
האין זו תרופה לכל חולי?
בל נשכח אחים יקרים, שזכות השתיקה של רחל אמנו שויתרה לאחותה על הסימנים, ולא פצתה את פיה, היא היא זו שעומדת לנו בהבטחת הקב"ה לרחל במדרש לעתיד לבוא: "ושבו בנים לגבולם".
היום עוד יגיע…, "ובשופר גדול יתקע".
האין זה נפלא?
ומצאתי בענין השתיקה מעשה נפלא (פרקי אבות לגרב"צ מוצפי שליט"א, ח"א עמוד רנג') שהביא הגאון ר' אליהו די וידאש ע"ה בספרו "ראשית חכמה" [שער האהבה פרק ו'] שארע בתקופתו בעיר צפת:
באותה תקופה, תקופתו של האר"י הקדוש, חכמים רבים קבעו את מושבם בעיר הקודש צפת. אחד מאותם חכמים היה רבי יהודה בן שושן עליו השלום, הוא היה גדול בתורה, ושמו נודע לתהילה באותה עת.
רבו של ר' יהודה בן שושן היה אדם קדוש וטהור, אשר פרש לחלוטין מחיי העולם הזה, ושמו ר' לפידות עליו השלום.
לאחר פטירת ר' לפידות, הוא נגלה לתלמידו הגדול באחד הלילות בחלום. והעיד ר' יהודה בן שושן, שפניו היו זוהרות כזוהר החמה, ושערות זקנו זרחו כמו אבוקות אש.
שאל ר' יהודה בן שושן את רבו בחלום: "מדוע זכית לשכר כה עצום, שאורך מזהיר כזוהר הרקיע"? והשיב ר' לפידות: "זכיתי לשכר זה בגלל מעלה אחת שאחזתי בה בימי חיי, והיא מעלת השתיקה. והגם שאמרו חכמים 'מרבה תורה – מרבה חיים', להורות שיש להוסיף ולהרבות בדברי תורה, לא הייתה כוונתם שיש להרבות בדברים בטלים.
וככל שמרבה האדם בדברים בטלים – הוא גורע משכרו ומעלתו בעולמות העליונים. ובזכות שהקפדתי לשמור את פי חתום ונעול מפני דברים בטלים" – סיים ר' לפידות את דבריו הנוקבים – "זכיתי לקבל בעולם הבא שכר עצום, ועליתי למדרגות נעלות בגן העדן".
אותו ר' לפידות זכה לקבל בעולם הבא בגלל ההחלטה על השתיקה.
כמה זה חשוב.
ולוואי שנלמד מזאת גם אנחנו..
–
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.
המאמר נכתב לרפואת: בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו. מרת אמי יפה בת זוהרה תחי'. מור אבי דוד בן שמחה הי"ו. בתושח"י.
