וכך כתבה הגננת שלווה ז"ל להורי הילדים בגן:
יעל יקרה, חשוב לי ראשית להגיד לך תודה על היוזמה שילדי הגן החברים בכללית יבדקו.
שנית, אני קיבלתי כמה טלפונים בימים האחרונים מגורמים מוסמכים שכנראה ונדבקתי בגן… ודאי ראית שכתבתי בעבר כי אני מבקשת לקחת אחריות מאחר ואני בקבוצת סיכון. והנה- אשר יגורתי… בא.
ידוע בודאות לרשויות על משפחות שהפרו בידוד או שלא מילאו אחר הנחיית העיריה לא לשלוח ילדים שיש בביתם בן משפחה בידוד. על אנשים כמוני, באה להגן ההנחיה… לצערי, היו שהעדיפו לשלוח את הילד בגן מתוך הרגשת ה"סמוך" הישראלי תוך פגיעה אנושה בערך חשוב של "ערבות הדדית" ו"לא תעמוד על דם רעך".
עוד באתר:
לי זה כבר לא משנה ממי נדבקתי ומי הפר בידוד. היו לי ניסים גלויים וזה שאני כותבת לך כרגע זה בכלל לא מובן מאליו…
אבל אני פשוט מתחננת ומבקשת עבור הסבים והסבתות, השכנים והדודים המבוגרים שמקיפים אותנו ולא מגיע להם למות! גם אם יש להם מחלות רקע כאלה ואחרות…
אני חלילה לא מאשימה אף אחד! שלא יובן כך מדבריי. יד ה' סובבה את הנסיבות והיא זו אשר הוציאה אותי מהמצב הקשה בו הייתי…
נכון… בידוד לילד קטן היא חוויה לא נעימה, אבל היא עוברת תוך מקסימום שבועיים. אפשר למצוא המון סיבות ותרוצים למה אנחנו לא חייבים לשמור בידוד. ואפשר רגע אחד להיות שותפים להצלת חיים אמיתית. לחנך את ילדינו לערבות הדדית, לכבוד האחר ולשמירה על החיים.
אובדן של אדם קרוב, או הידיעה כי מישהו חלה בגללך, קשה פי כמה וכמה מבידוד של שבועיים…
יתכן והדברים קשים לקריאה. אבל נכתבים בדם ליבי ובתפילה שאזכה בקרוב לצאת ממסע היסורים שקבלתי באהבה מאיתו ית'
מאחלת בריאות איתנה לכולם ורק בשורות טובות. אני ב"ה מתאוששת והשלב הקשה ביותר של המחלה, כבר מאחוריי. ואם יהיה מישהו אחד שיקרא את הדברים ויבין את ההשלכות של חובת הבידוד. והיה זה שכרי.
אוהבת באמת כל אחד ואחת מכם
חיבוק גדול לילדים. שלוה (בת רבקה רחל לרופ"ש).
ענת דדון מנהלת מחלקת הגנננות בהסתדרות המורים אמרה: "הלב נשבר, אישה שגידלה דורות של ילדים, 40 שנה גננת מוערכת ואהובה, נדבקה מילד מהגן בקורונה. אני קוראת לממשלת ישראל, לראש הממשלה ולשר החינוך: נכון וחשוב לשמור על ילדי הגן, אך אנא, שמרו על גננות ישראל, שמסכנות את עצמן מדי יום בהגעה לגן. לא ייתכן שכל הזמן עוסקים באחוזי ההדבקה ולא מבינים מה זה להיות בגן עם 35 ילדים. הגננת מפתח תקווה מתה בעת מילוי תפקידה".
