אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה
רבינו האור החיים הקדוש מביא בשם הזוהר הקדוש, שקודם חורבן הבית כשחטאו ישראל נסתלקה השכינה מעיר ירושלים, ושלט שם הסטרא אחרא המכונה 'צרעת', וזהו שמקונן הנביא, 'אֵיכָה' נהיה הדבר הזה ש'יָשְׁבָה בָדָד'? והתשובה היא, שנסתלקה השכינה וברח דודי, וכנסת ישראל נשארה יושבת 'בדד' כמו מצורע שכתוב בו 'בדד ישב מחוץ למחנה', ועל ידי שנסתלקה השכינה מירושלים יכלו האויבים לסלק את ישראל.
ויש עוד לפרש בדרך אחרת, דזהו בדרך שאלה ותשובה, השאלה היא: 'אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד' מה גרם שיגלו ישראל מירושלים ותישאר ירושלים שוממה מבלי בנים???
עוד באתר:
ומשיב המקונן עצמו ואומר 'הָיְתָה כְּאַלְמָנָה' משום שהבעל איננו והייתה כאלמנה שברח דודה, ובאו שודדים והגלו בניה מתוך חיקה.
–
בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים
מבאר רבינו האור החיים הקדוש ידוע שהגלות נקראת 'לילה', והשכינה הקדושה בוכה על צער בניה, ובמקביל על אלו שמונעים את קירוב הגאולה. ומקונן הנביא על שלוש כתות שיש בישראל:
כת ראשונה – אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ – אלו התלמידי חכמים, שלמרות שעוסקים בתורה במשך היום, אינם קמים ללימוד חצות לעשות תיקון על הגלות, והם אינם 'בוגדים', אבל גם לא 'מנחמים'.
כת שניה – כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ – אלו הפשוטי עם שעושים מצוות, אבל אינם יודעים ולומדים התורה כמצטרך, ומחוסר ידיעה 'בוגדים' בהקדוש ברוך הוא ועוברים על רצונו.
כת שלישית – הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים – שעוברים על מצוות התורה במזיד ובשאט נפש, והם שונאים את התורה והמצוות, ה' יצילנו.
–
הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים
אומר רבינו האור החיים הקדוש שהכתוב מפרש את טעם עונש הגלות שזה בחינת מדה כנגד מדה. והוא מחמת ש'הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם' שרצו עם ישראל לישב להתיישב בין הגוים החוצה לארץ, ואמרו שאין הפסד בזה, ואין הבדל אם יושבים בירושלים או בין הגוים בחוצה לארץ. לכן אמר הקדוש ברוך הוא שיתקיים בהם 'לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ' שלא יוכלו לישב במקומם וירדפו וישיגו אותם, אפילו 'בֵּין הַמְּצָרִים' – שהם כבר בצער וצרה, אף על פי כן לא יניחו אותם.
–
'הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף'
מבאר רבינו האור החיים הקדוש מכיון שהשרים היו נוהגים כמו ה'איל' שהיא הולך ואוכל בכל מקום שיש שם מרעה, ואינו חושש מאיסור גזל, כך עם ישראל היו לוקחים ואוכלים משל אחרים. לכן שילם ה' להם ש'הלכו בלא כח', שלא הועיל להם להרבות כח גופם, כל מה שאכלו ונהנו מן הגזל.
[רבינו האור החיים הקדוש בספרו ראשון לציון על מגילת איכה]
–
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל
