מאז תחילת תנועת ההשכלה והציונות החילונית, ומאז קום המדינה, לא הייתה המחשה כה איומה לאיזו סכנת נפשות מביאה העובדה, שהנהגת העם היהודי נמצאת כיום בידי כאלה שאינם מבינים מאומה ביהדות.
וזאת לשיטתם. אם הם צודקים והסגר המוחלט הוא צו השעה, אם הם צודקים שהפרתו היא בגדר סכנת נפשות של רבים והם עצמם מתירים הפגנות ואוסרים תפילות, ומעוניינים לעשות כן גם ביום הכיפורים – הרי בכך שהם מתירים את ההפגנות, הם במו ידיהם גורמים שרבים מאד יזלזלו בשאר התחומים. כי שום בר דעת שמבין מעט מה משמעות תפילה, ובוודאי מה משמעות יום הכיפורים, לא יבין מדוע ההפגנות חשובות יותר (וזאת לא לדעתם של אלה החושבים כמוני שהפגנות הינם ברוב המקרים דבר מיותר ואין להן כל חשיבות, אלא לדעת אלה שמחשיבים את ההפגנות). ואם את ההפגנות התירו, מבין הוא שהמצב לא חמור כפי שמציגים, והיחס לתפילות נובע מאי הבנה. ואם, כאמור, אכן הזלזול שיהיה כתוצאה מכך יביא לסכנה, וחלילה לשפיכות דמים, דמם ודם זרעיותיהם עד סוף כל הדורות בראשה של ההנהגה.
ומעל כולם מאפילה דמותו של היועץ המשפטי לממשלה שאחראי לכל המהומה. אם יש בכוחו לאסור למנוע הפגנות, מדוע אין בכוחו לאסור למנוע תפילות? מילא מר גמזו, בור ועם הארץ ולא מבין כלום בנושא התפילות (מה שמעורר ספק על כשירותו. אדם אינטליגנטי אינו מתבטא בנושאים שלא למד ואינו מבין בהם ובוודאי לא מחליט החלטות בנושאים אלה, ואם הוא מתבטא ומחליט, כיצד נתייחס להחלטותיו בנושאים האחרים? לך תדע מה הוא מבין בהם) אבל מר מנדלבליט הוא אדם שלמד משהו, ומופיע כתלמיד של צאצאי בעל הסולם. מה הוא יאמר?
עוד באתר:
וראש הממשלה גילה אפס מנהיגות. כי הוא ודאי היה רוצה ליישר קו בין ההפגנות לשאר התחומים, אך הוא מרגיש שאינו יכול לפעול, כי יגידו שהוא מונע את ההפגנות מנגיעות אישיות. אם היה מגלה מנהיגות – היה מתעלם משיקולים זרים אלה ומכל קטני המוחין. ומשלא עשה זאת, איני מאמין שפיקוח נפש נמצא אצלו בראש סולם העדיפויות. ואולי יאמר שגם אם ינסה לא יעזור לו, כי מר מנדלבליט שהפך להיות שליט כל יכול, יטרפד את הכל. וכך חוזרים אנו לסעיף הקודם.
יו"ר ועדת החוקה אמר לנוגעים בדבר, כי עליהם להבין שתפילות וארבעת המינים הם צרכים חשובים בדיוק כמו מזון ויש לדאוג לאספקתם כמו לאספקת מזון.
למעשה, יש לומר יותר מזה. יהודים הוכיחו כי קיום המצוות חשוב להם אף יותר מאוכל. יוסף קלינמן, העד הצעיר ביותר במשפט אייכמן, ספג מכות רצח מזקן הבלוק שלו וכששב למקומו בחיוך אמר: היה כדאי, הברחתי סידור… וסבי ז"ל ויתר על הלחם כל שמונת ימי הפסח ואף לא המירו במשהו אחר, כיון שלא רצה ליהנות מחמץ, ואף אחר הפסח סירב לגעת בלחם שנשמר עבורו שהרי "חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה…" כמה עלובים כל הפרויקטורים והפוליטיקאים הבורים למיניהם מול יהודים "אלמונים" כאלה.
הדרך היחידה שניתן אולי להבין את מר גמזו, היא שהוא מחפש לעצמו דרך מילוט. רואה הוא שעומד הוא להיכשל בתפקידו, ומנסה למצוא שעיר לעזאזל. הוא יגזור גזרות שאין הציבור שומר המצוות יכול לעמוד בהם ולאחר מכן אם חלילה לא יצליח ותתגלה אזלת היד, יצביעו כולם על הציבור שהפר את ההנחיות וקלקל את סיכויי ההצלחה – הציבור החרדי. לא, חלילה, נהנתני החופים ומקבלי תקציבי שונאי ישראל – המפגינים.
אם נכונה ההשערה, ניתן לומר לו שהרבה יותר מכובד היה להודות שהדבר גדול עליו, וכי למעלה מכח אדם להתגבר על נגיף קטן שכזה.
משה פלינקר, נער כבן 15 יליד האג ששהה בזמן המלחמה עם משפחתו בבריסל ונלקח בעקבות הלשנה לאושביץ ונרצחו במצעד המוות. כתב יומן, יומן עמוק מלא חכמה ואמונה. באחד הימים כותב הנער משה כדלהלן: "רובם של היהודים חשובים שהגאולה והישועה הן תלויות בנצחון או במפלת אנגליה. והנה כשתנצח אנגליה אז יוכלו רובם של היהודים לאמור שלא ה' הציל אותנו, אלא אנגליה. ועל כן אני חושב שהמלחמה הזו שאנו חיים היום בה, לא תעבור בנצחון אחד מן הלוחמים, כי אם בנצחון הקב"ה. לא אנגליה ולא אמריקה. אלא אלקי ישראל יצא בצור נוצח מן המלחמה הזו, וכשזה יהיה הנני חושב שלפני הנצחון האחרון גרמניה תגבר כמעט על החזיתות וכשיראה שכמעט כבר נצחה, אז יקרב ה' בחרבו ויקח לו את הנצחון…"
וכאז כן עתה. מר גמזו היה יוצא גדול אם היה קם ואומר: הדבר גדול עלינו ורק הקב"ה יוכל לנצח. אך כנראה הפוליטיקאים ופרויקטוריהם אינם גדולים דיים כדי להתגבר על האגו ולומר את המתבקש.
