בקשת המחילה מיום הכיפורים \ הרב מרדכי נויגרשל

אם בסופו של יום, ישוו בין ההפגנות לתפילות יום הכיפורים יהיו שישמחו וייאנחו אנחת רווחה. הנה יש לנו פוליטיקאים חרדים חרוצים שדפקו על השלחן ונמנעה השערוריה.

אוי לה לאותה שמחת עניים. גם אם ישוו בסופו של דבר, מאומה לא ישתנה, כי העלבון כבר נצרב. הוא נצרב מעצם העובדה שכל כך הרבה מאלה המתיימרים להיות האליטה המנהיגותית, ניסו להוביל מהלך כה מביש ומבזה.

ביום הכיפורים נצטרך כולנו לבקש סליחה גדולה על העלבון שנגרם ליום הכיפורים ולשאר ימי הקודש. הרי גם אם בסופו של דבר יואיל הפריץ להשוות בין יום הכיפורים להפגנות, הרי עצם ההשוואה היא עלבון עמוק עד מאד. (ואיננו מדברים על המצב הפרדוכסלי בו הפגנות חסרות טעם חשובות יותר בעיניהם).

עוד באתר:

מעורר זעם

אם החטוף נגד צנגאוקר: "תואר כבוד לניבולי פה"

קובי אליה

אסון נורא

טרגדיה בעצרת התפילה בירושלים: נער נפל מגובה ונהרג

שמעון כץ

לעמוד בניסיון

מפעים: כשבעל החנות נאלץ לשרוף רבע מיליון שקל

הרב נהוראי משה אלביליה

בלחנו של משה ולדר

אקטואלי שכואב: שי וינר בסינגל חדש - "אל תדאג"

אליעזר חסיד

אבל במחשבה שניה. אי אפשר להיעלב משטות. הרי הרעיון להשוות בין השניים לא יכול היה להיוולד במוחו של אדם נורמלי. ואם אכן כך נעשה הרי מדובר בעדר של… אחרי מאמץ, פשפשתי בכל אוצר המילים שלי ולא מצאתי כינוי הולם… ולכן אסתפק בהגדרה: מנותקים באופן מוחלט מהשורשים.

לפני שנים רבות (כארבעים שנה) התדפק בחור על דלתותיה של ישיבת תורה ואמונה, ישיבה לבעלי תשובה בה לימדתי, וסיפר כי זה עתה בא מדנמרק. ומעשה שהיה כך היה: הבחור, ישראלי ששהה בקופנהגן, הלך יום אחד לשגרירות הישראלית לחדש את דרכונו. להפתעתו השערים היו נעולים ובחזית הבניין עמד שוטר דני. שאל מיודענו את השוטר מדוע השגרירות נעולה בסתם יום של אמצע השבוע. ענה לו בפליאה: האם אתה יהודי? ענה – ודאי, אמר לו השוטר: לא יתכן, זה לא מתקבל על הדעת. שאל אותו: מדוע? אמר לו: כי אם היית יהודי היית אמור לדעת שהיום הוא היום החשוב והקדוש ביותר של היהודים. שאל אותו: למה אתה מתכוון? ענה לו: היום יום הכיפורים…

הבחור, קיבוצניק חילוני לגמרי, הזדעזע ואמר בלבו: עד כדי כך התרחקתי, שאיני יודע מתי יום הכיפורים? החליט מיד שכנראה משהו משובש אצלו בשורשים. החליט אפוא שאינו מאריך את הדרכון וחוזר לארץ לבדוק את שורשי היהדות וכך הגיע אלינו ומהר מאד חזר בתשובה והקים בית של תורה אחרי כמה שנות לימוד.

מן הראוי שכמה מה"מנהיגים" והמנהלים של מדינת ישראל, יעמדו מול המראה ויזדעזעו נוכח השפל אליו הגיעו מבחינת ניתוקם מיהדותם. אולי נמצא להם גם היום ישיבה לבעלי תשובה שתלמד אותם ותעזור להם לחזור לשורשיהם.

ואנחנו? שהופקדנו להיות שומרי החותם, איך נישא פנים ונרים ראש אחרי שכה דלונו שלא השכלנו להביא אפילו קמצוץ מדבר ה', אפילו לאלה שנחשבים כמובילים בעם?