להסתכל קדימה \ הגאון הרב אליעזר שמחה וייס

ר' חיים יוסף בדק שוב את האתרוג, שהוא רצה לקנות, והוא היה בטוח, שזה אתרוג יפה. בכל זאת הוא רצה לקחת את זה למומחה, שיביע את דעתו. בזמנו, המומחה היה הצדיק הירושלמי רבי זלמן בהר"ן, שגר במאה שערים.

זה היה יום לאחר יום כיפור, והיו הכנות רבות לקראת סוכות, ובכל פעם שהגיע לביתו של הרב,  הרב היה עסוק,  ור' חיים יוסף חזר אליו שוב ושוב.

לאחר מספר פעמים, סוף סוף הוא מצא את הרב פנוי, הוציא את האתרוג, שחשב לקנות, וביקש מהרב, שיבדוק אם זה כשר ומהודר, או שיש בזה פסול, חס ושלום.

ר' חיים יוסף היה בטוח שהרב בהר"ן ימצא את האתרוג מושלם. הרב לקח את האתרוג, הסתכל, ובעין שלו תפס נקודה באתרוג. הוא התחיל לחשוב, הזיז את ראשו לראות, אם באמת ישנה בעיה. לאחר מחשבה, הוא הרים את עיניו מהאתרוג, ואמר לר' חיים יוסף, שהאתרוג, אכן, מהודר, אך חסר בו מעט מבשר האתרוג, ובמקרה זה, האתרוג כשר למצווה דרבנן, אבל לא למצווה מן התורה.

באותה שנה, היום הראשון של סוכות חל בשבת. ר' חיים יוסף מייד חשב: "טוב, אז זה כשר מדרבנן, אבל אין שום מצווה מהתורה, לקיים מצוות ארבעת המינים בשבת". לכן, הוא אמר לעצמו, שהוא יכול לקנות את האתרוג הזה. הוא ענה לרב בהר"ן: "הרי השנה יחול היום הראשון של החג בשבת, ובשבת לא נוטלים לולב ואתרוג. לכן, לא אכפת לי שהאתרוג חסר, כי אוכל להשתמש בו בשאר ימי הסוכות".

הוא המשיך לומר, שהאתרוג מוצא חן בעיניו, ושהשנה קשה למצוא אתרוגים יפים, ולכן הוא חושב לקחת את האתרוג. הרב בהר"ן התחיל לבכות, ודמעות ירדו מעיניו. ר' חיים יוסף היה בהלם. הוא חשב לעצמו, שהרב בהר"ן מאוכזב ממנו, בזה שהוא מוכן לקיים את המצווה מאתרוג כשר דרבנן, ולא מהתורה. מיד התנצל בפני הרב: "כבוד הרב, חוץ מהנקודה שמצאת, זה האתרוג הכי יפה שראיתי, ולכן רציתי לקחת את האתרוג הזה. לא, שחס ושלום, אני מזלזל במצווה דרבנן".

הרב בהר"ן המשיך בבכיו. שאל ר' חיים יוסף: "מה אמרתי הרב?". רבי זלמן ענה לו: "עוד שלושה ימים סוכות. הרי עד סוכות, בוודאי יבוא המשיח, וייבנה בית המקדש, ובבית המקדש נוטלים לולב ואתרוג גם ביום השבת. כל עם ישראל ייטלו לולב ואתרוג, ורק לך לא יהיה אתרוג כשר… איך לא מאמינים שבית המקדש ייבנה מייד?", והמשיך לבכות.

ר' חיים יוסף החליט לא לקנות  את האתרוג. הוא הבין שרבו, באמת מאמין, שבית המקדש ייבנה בקרוב, ומצפה, שכל אחד יאמין בכך.

מהסיפור הזה אנחנו למדים שני דברים:

• ציפיה לבניין בית המקדש לא צריכה להתבטא רק בתפילה, או בשירה, אלא היא חייבת להיות משׁאלת לֵב, משאת לֵב, משאת נֶפֶשׁ, שְׁקִיקָה, דאגה וציפייה לבניין הבית, לאלתר.
• לא להתפשר במצוות, אלא לקיים אותם בהידור, כמיטב יכולתינו.

השנה, בעזרת השם, היום הראשון של סוכות חל בשבת. יש החושבים  שלא צריך להקפיד כל כך על ארבעת המינים. אבל, אנחנו צריכים לבכות על כך,  שאולי לא ניקח את ארבעת המינים בשבת, ולהאמין ולהתפלל, שבעזרת השם, ייבנה בית המקדש, וגם השנה ננענע בשבת.