וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה'
בפרשת השבוע מסופר על הטיפול המסור שנתן נח לבעלי חיים שהיו איתו בתיבה, לכל אחד מהם הוא הכין את האוכל המיוחד שהוא צריך, וגם הקפיד לתת לכל אחד ואחד מהם את מאכלו בשעה שהוא רגיל לאכול שלא יצטרך להמתין, עד שאמרו חכמינו שפעם אחת איחר נח ולא נתן לאריה את האוכל בשעה המדוייקת, והאריה הכישו ברגלו.
ומקשה רבינו האור החיים הקדוש על המילים 'ויזכור אלוקים את נח ואת כל החיה', שאם הקדוש ברוך הוא זכר את נח בעצמו, מה צורך עוד בזכרון החיה והבהמה?
עוד באתר:
ומתרץ רבינו הקדוש, שהפסוק בא ללמדינו, שהכתוב זכר את נח וריחם עליו, רק בזכות שהוא טרח עם החיה והבהמה בתיבה.
דבר נוסף, הגמרא אומרת שלאדם הראשון ובניו היה אסור לשחוט ולאכול בשר בעלי חיים, ורק לנח ובניו הותר לאכול בשר.
ולכאורה מדוע דווקא זכה נח להיתר זה?
אלא מכיון שנח טיפל בבעלי חיים במסירות, זכה מידה כנגד מידה, שהותר לו לאכול את בשרם.
ועליו נאמר 'יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ', שבזכות 'יְגִיעַ כַּפֶּיךָ' שהיה לנח, זכה לשכר של 'כִּי תֹאכֵל' שהותר לו לאכול את הבשר שלהם.
ונמצא זוכה לשכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, וזהו כפל הלשון אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָך ְ- אשריך, בעולם הזה, וטוב לך, לעולם הבא.
[אור החיים נח פרק ח פסוק א, פרק ט פסוק ג]
