מיצוי וזיכוך עצמי: פרשת מקץ \ הרב נהוראי משה אלביליה

הוא נענש..

לא ציפה שיקבל בכלל כזה עונש.... עשר שנים!

ועוד על מה? על שני מילים מיותרות...

"זכרתי והזכרתני"... 

קיבל עוד שנתיים נוספות בכלא המצרי, שהם גם כך המתנה מורטת עצבים בדרך אל החופש...

הבה נראה רעיון נפלא בענין יוסף הצדיק:

בפרשת השבוע מספרת התורה על שיחת שר המשקים עם שאר השרים [לפי הבנת האור החיים הקדוש "שפרעה היה שם חשיבות ולא בכדי שמישהו אחר הזכירו"] "פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים אותי ואת שר האופים, ונחלמה חלום".... ואחרי כן אומרת התורה: "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה"...

מדוע אחרי תקופה כל כך ארוכה לפני כן שישב בכלא, קיבל עוד שנתיים נוספות?

אלא הביאור בדברים אלו נפלא ביותר (ע"פ דברי ר' אביגדור מילר זצ"ל, תורת אביגדור) שהקב"ה היה שולח לשר המשקים את מלאך השכחה בכל יום, להשכיח ממנו את יוסף, שיזכור שישנם סיגים לצרף ואל תמנע זאת ממנו".

וכך בכל יום שעבר בלא כלום הלך יוסף והתחזק בבטחונו בה' , להתבונן "אין עוד מלבדו". ללא ספק הוא התחנן כל יום לה', ונעשה כבעל בטחון אמיתי המוכן לתפקידו בעולם הזה ובעולם הבא.

נמצנו למדים שזו ענין "חווית האכזבה". שנתיים של אכזבה קשה העלו את יוסף למדרגות נעלות של מידת הבטחון, לזיכוך נפלא שהעלה אותו למדרגת "אין עוד מלבדו"..

וראיה לדבר שבהמשך הפסוקים יוסף תמיד מזכיר תיבת "אלקים", שכל דבר אם תבטח בו הכל תלוי ממנו "שהוא מקור הרחמים ואב הרחמים".

וזה הצד המחזק של יוסף הצדיק, שהגיע למיצוי וזיכוך מלא שגם אפילו אם אני יבקש אחרים, אזכור תמיד

"יש רק הקב"ה!!!!!"...

גם אם אני מקבל עוד שנתיים, עדיין אני צריך לזכור ולמצות את עצמי, שהכל בא מה' יתברך, באמונה שלימה ואמיתית ללא שום פניות...

ומסופר בענין סיפור נפלא ביותר (חובת האדם בעולמו, בטחון, עמוד 273):

"מסופר על זוג אחד מבית וגן שהיו חשוכי ילדים, ובגיל 52 זכתה האשה לחבוק פרי בטן, בהמשך סעודת הברית, אשר התרחשה ברוב עם, קם אחד האורחים אשר הגיע במיוחד מחו"ל להשתתף בברית וביקש לשאת כמה מילים. בדבריו סיפר לאחר 12 שנות נישואין של אותו זוג, כשעדיין לא זכו לפרי בטן, נגשתי אליו בלב גדוש רחמים מגודל יגונו ושברו ואמרתי לו: 'חושבני כי עליך לחדול ממאמציך ומבקשותיך לילדים, עיניך רואות כי המצב אינו נראה כעומד להשתנות. אתה מנהל את חייך תחת רישומו של חלום, בוכה ומקווה לדבר הנראה כבלתי ניתן להשגה. עליך להתעורר מחלום התקווה הזה, להפנים כי לא יהיו לך כפי הנראה ילדים, ואז תוכל להתפנות למהלך חייך, ולנסות למצוא דרכים אחרות אשר יגרמו לך אושר'. האיש הביט בי בתדהמה מוחלטת, לאחר מספר דקות של שתיקה, הוא התעשת ואמר לי: ' שמע היטב ידידי את אשר יש בפי לומר לך... לי יהיו בעזרת ה' ילדים. יתכן שהדבר יארך מעט זמן, אך לבסוף, בכך אני בטוח אוכל לבקוע שערי שמים ואזכה לישועה, גם כן בזכות רחל אימנו שגם היא התפללה והתפללה והפצירה ולבסוף זכתה'.

האיש סיים את דבריו והלך לו לדרכו, מותיר אותי מהורהר מבטחונו העז, המשיך האורח לספר. כאשר הגעתי הביתה, חלקתי עם זוגתי את הסיפור, תוך שאני מביע את התפעלותי מתעצומות הנפש של בני הזוג. אשתי הביטה בי נדהמת, ואמרה בכעס: 'כך אמרת ליהודי שבור המתחנן על נפשו שיזכה לחבוק ילד? אילו מידות שוכנות בך? כך מדברים? הסברתי לה כי אני מרחם עליו, אך אשתי לא נרגעה והויכוח הלך והתלהט, ובהחלטה רגעית הרמתי את קולי ואמרתי לאשתי כי אני נודר שאם יהיה לאותו יהודי ילד, אסגור את עסקי המסועפים בשוויץ, אעלה לארץ ישראל, ואשב בבית המדרש מבוקר עד ערב שוקד על תלמודי. היה זה חלום ישן של זוגתי. היא הביטה בי כלא מאמינה, אך אני חיזקתי את דברי, ואמרתי לה הדבר לא יקרה לעולם, עוד תיוכחי בכך...

עשרים שנה חלפו מאז...

שיחת טלפון מארץ ישראל ביום רגיל לחלוטין אינו דבר של מה בכך. הבטתי בצג בסקרנות, הרמתי את האפרכסת: 'שלום לך מר... האם אתה זוכר את השיחה שניהלת עם ההוא שלא זכה לילדים בחצר בית הכנסת לפני כ20 שנה? ובכן אני הוא אותו אחד. התקשרתי לבשר לך כי לפני מספר דקות נולד לי בן בריא ושלם בעזרת ה' ...'. בעודי נפעם מגודל הנס, הבליח בי, לפתע זכרון אחד כברק – הנדר. עולמי חשך בעדי. האם עלי באמת לסגור את עסקי? לעלות לארץ ישראל ללמוד? כל עולמי ישתנה מקצה לקצה...

החלטתי לנסוע למרן שר התורה אל ר' חיים קנייבסקי שליט"א ולשאול בעצתו. נכנסתי לר' חיים ולאחר שסיפרתי לו את סיפור המעשה, הוספתי ואמרתי כי איני רואה את עצמי מסוגל לחסל את עסקי בשוויץ. אבל אני מוכן לממן את כלכלתו של אברך שיישב במקומי ויעסוק בתורה כל היום. ואני מוכן עוד יותר מכך, אקח על עצמי אפילו שני אברכים שילמדו במקומי..

ר' חיים נתן בי את עיני קודשו, לבי נרעד, אחר כך אמר: "הקב"ה שינה סדרי בראשית בגלל הנדר שלך ואתה רוצה להתירו?

מיותר לציין מה עשיתי אחרי שנשארתי לברית המילה של אותו התינוק...

מסיפור זה אנו למדים דבר נפלא שכמו שפעמים שהקב"ה מראה לכל אדם מה זה ביטחון אמיתי, וכשאדם מאמין בקב"ה, למרות... ובוטח בו... למרות... באמת ובתמים זוכה שישתנו בעבורו סדרי בראשית...

ואדם שמאמין בקב"ה למרות "חווית האכזבה" כמו שדיברנו, ומהקושי עושה אותו מנוף...

גם מהתפוז אפשר לעשות תפוזינה, ומהלימון לימונדה...

שנזכה לכך בעזרת השם...

---

המאמר נכתב לרפואת:

בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

מו"א דוד בן שמחה הי"ו.

מ"א יפה בת זוהרה תחי'.