להוציא את הילד ממצרים \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

השבוע..סגר…, היה לי זמן להתבונן בילדים שלי צובעים ציור.
לא רק להביט ולומר להם שזה יפה,אלא ממש להתבונן.

בציור ראו כיצד המצרים נוגשים ביהודים.
המצרים צוירו כדמות של בריונים מרושעים ומפחידים.
ידם היתה מונפת באויר,כשהיא אוחזת בשוט ארוך ומפותל.
לעומתם היהודים היו נראים כאנשים הגונים ומסכנים,עם פנים עצובות ומפוחדות.
הם היו כפופים,כמעט כורעים תחת הנטל ועל גבם סלעים ענקיים.

לא היה קשה לנחש באיזה צבעים יצבעו את המצרים ובאיזה צבעים את היהודים.
צבעים כהים וחשוכים אל מול צבעים בהירים ומאירים.
לגמרי היה ברור מי הרע והמפחיד בסיפור.
לא היה מקום להתבלבל.

הנתיבות שלום כותב כי "כל השליחות למענה ירד האדם לעולם היא למען יוציא את עצמו ממצרים".
שעבוד מצרים עדיין לא הסתיים.
עדיין עומד היהודי אל מול המצרי הנוגש בו.

רק ש…התפאורה השתנתה.
הציור הכל כך ברור שהילדים שלי צבעו,כבר לא רלונטי.
המצרי כבר מזמן החליף את השוט המאיים בהנאות,ואת הפנים המרושעות בחיוך מזמין.

הרחוב צבוע בצבעים מאירים ומושכים.
הוא לא נראה כמו בריון מרושע עם שוט.
בלחיצת כפתור קלה וכמעט בלתי מורגשת,ניתן לעבור לעולם בו המילים: תורה,מצות,אלוקים,יראת שמים,ערכים,יושר,
הגינות,חמלה ועוד.. נראים כלקוחים מכוכב אחרת.

כשהילד שומע וקורא את סיפור השיעבוד,אין לו בעיה לסמן את הרעים והמפחידים.
ברור לו היכן נמצא הצד הטוב.
ברור לו שמהמצרים המפחידים צריך לשמור מרחק.
אבל כשהוא גדל הדברים פתאום מטשטשים.

רוצים לדעת עד כמה?
נסו לשאול היום את הילדים,את הנוער,מי נראה להם היום דומה למצרים המפחידים והמאיימים?
יתכן ותופתעו מחלק מהתשובות.
לפעמים הרבה בחיידר הוא הדמות המפחידה.
לפעמים האבא הוא הדמות המפחידה.

אז ממי צריך לשמור מרחק??

נער אחד אמר לי פעם שהגמרא מפחידה אותו.
כל פעם שהוא פותח את הגמרא,הוא שומע את הצעקות של אבא שלו.
הצעקות שהיה צועק עליו כל שבוע כשהיה חוזר איתו על מה שלמד…

זה מחייב אותנו!!
אם בעבר אפשר היה להשתמש בסמכות ההורית ככלי המרכזי בחינוך,
אם היה ניתן להתנהל עם הילדים בנוקשות,
זה משום שהגבול היה מסומן באופן ברור.
בארופה או בארצות המזרח היה מאוד ברור מי הרעים ומי הטובים.
הפרעות וההצקות,הקפריזות של השלטון והגזרות,סימנו את הגבול בצורה ברורה.
הציור של הילדים שלי התאים.

אבל היום חייבים לאמץ את הידידות והקרבה,את החום,את האור והשמחה.
ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין התבטא כי היום
"התלמיד צריך להרגיש שהרב הוא ידיד שלו"

הציור של הילדים כבר לא מספיק.
הוא אפילו מבלבל.

כשהגבולות לא ברורים,כשהמצרי נראה כחבר ואוהב,חייבים לנקוט בגישה שונה.

על הפסוק "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח.."
מבאר הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום),
ש"קוצר הרוח", היה של משה.
"ולא האמינו בני ישראל בדברי משה מפני קוצר רוח של משה להתבונן בסידור דבריו כראוי,כדי שייפה להם זה המאמר באופן שיכנסו דבריו באוזניהם. והיה זה כן מרוב התבודדות משה בהשגות האלוקיות כמו שקדם"

אם זה נאמר על משה,מה נאמר אנחנו על עצמנו??

שמעתי מהמחנך הרב משה בלוי הסבר מעניין על הקושי לחנך היום ליראת שמים.
בעבר,כך הוא אמר,הפחד היה מובנה.
פחדו מהשלטונות,מהגויים…,מחלות ועוני,
כולם הבינו מה זה פחד ולמדו לחיות איתו ולהתנהל איתו.
אבל היום,ילד לא יודע לחיות עם פחד.
ב"ה זה דור של שפע.
היום…כשיש פחד,פשוט בורחים למקום יותר נח.
המושג פחד,לא נמצא כל כך בשימוש.

משה רבינו לפני מכת דבר אומר לפרעה,
"והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר".
פרעה הולך לבדוק ומגלה שכך בדיוק קרה.
"וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד".
לכן מאוד מפתיע הסיום של הפסוק
"…. ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם"

רק לפני רגע,בחצי הראשון של הפסוק,פרעה הולך,בודק ומוצא שבאמת הפלה ה' בין מקנה ישראל למקנה מצרים.
א"כ איך בחצי השני של הפסוק פרעה מגיע למסקנה של "ויכבד…ולא שילח את העם?

אם הדברים נכתבים בסמיכות,באותו פסוק,ככל הנראה יש קשר בינהם.
איך מהראיה שדבר ה מתקיים במלואו,מזה עצמו פרעה רואה משהו אחר שגורם לו להכביד את ליבו?

התשובה היא,שפרעה המוכה,במקום ללמוד מהמכה הוא בוחר להתעלם וללכת למקום שנח לו.

פרעה לא רוצה לשמוע בקול ה'.
כשמשה רבינו אומר לו שהקבה יכה רק את המצרים ולא את בני ישראל,כונתו היא,שפרעה ילמד….
אבל פרעה רואה הכל אחרת.
מה הבעיה? דבר?
שלא ישארו בהמות?לא ישאר בשר?
הרי בבני ישראל לא פוגע הדבר,אז ניקח מהם,אין ממה לפחד.

הוא שולח לבדוק מה קורה אצל בני ישראל,
לא כדי לבדוק אם דבר ה ' מתקיים,
אלא.. כדי להיות בטוח שישאר לו בשר..
"ויכבד לב פרעה.."

הפחד והכאב לא גורמים לו ללמוד,הם גורמים לו להישאר בשלו ולמצוא פתרון.
פתרון מעוות שמתאים לפרעה.

כשהגבולות בין השקר לאמת מטושטשים.
כשבקלות אפשר ל"גלוש" ולעבור צד,
הפחדות ועונשים,שימוש בסמכות בלי ידידות ושמחה,לא יתנו תוצאה של למידה והבנה.
התוצאה תהיה "למצוא פתרון".

ותאמינו לי,אנחנו לא נאהב את הפתרון שהם ימצאו.

גם היום צריך "לצאת ממצרים".
חובתנו וזכותנו ללמד את הילדים והנוער "לצאת ממצרים",- להוציא מעצמנו את פרעה.
אבל במקום "מכות" צריך שמחה,ידידות ואהבה.