בג"ץ דן בעתירה נגד החוק להעברת מידע על לא מתחסנים

בג"ץ דן בשעה זו בעתירת האגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות אדם נגד החוק להעברת מידע על אלו שאינם מתחסנים נגד קורונה, לרשויות. הדיון מתקיים בפני נשיאת בית המשפט אסתר חיות, המשנה לנשיאה השופט חנן מלצר והשופט ניל הנדל.

עו"ד גיל גן מור מהאגודה לזכויות האזרח שטח את טענות האגודה: "למרות שמנסים המשיבים לשים משקל על הנוהל- אנחנו מלינים על עצם העברת המידע. מדובר במידע רגיש שהחוק מאפשר להעביר אותו בכפייה וללא הסכמת המטופל לצדדים שלישיים. זו פגיעה ישירה, חמורה, מיידית וודאית".

לדבריו "יש כאן פגיעה באמון בממסד הרפואי ובחיסיון הרפואי. לא סתם איגוד רופאי הציבור הביע התנגדות לחוק. זה עוד אחד מני הכלים הקיצוניים וחסרי תקדים שבצל המגפה משומשים נגד הציבור. המטרה כאן היא עידוד התחסנות, שעה שאוכלוסיית הסיכון ברובה מחוסנת. לכן, צריכה להיות הצדקה משמעותית לפגיעה כזו".

הנשיאה חיות: "מה בנוגע להעברת מידע למשרד החינוך? העתירה עסקה בעיקר ברשויות המקומיות"

עו"ד גן מור: "גם העברת מידע זו בעייתית. מדובר במעסיק – והעובד יצטרך להסביר למעסיק שלו על מצבו הרפואי כאשר המידע הועבר למעסיק בלא הסכמתו. יש פה פגיעה קשה בפרטיות ובכבוד האדם".

עו"ד גן מור: "מתגובת המדינה, לא ברור מה הבעיה שהחוק הזה בא לפתור. הבעיה העיקרית שמציגה המדינה, הם של מספר יישובים, בעיקר בדואיים וחרדים, שאחוז ההתחסנות בהם נמוך. אם הבעיה ביישובים הללו – ברור שהבעיה אינה פרטנית אלא קהילתית ולכן אין שום הסבר מדוע דווקא העברת הרשימות הללו היא זו שתסייע ליישובים עם אחוזים נמוכים של התחסנות. זה מהווה זילות של חוק היסוד (כבוד האדם וחירותו) והצדקות לפגיעה בו".

עוד טוען עו"ד גן מור: "נראה שלא נעשתה מלאכת מחשבה של אופן יישום החוק. נאמר בתגובת המדינה שלאחר קבלת המידע היישובים צריכים לעמוד בכל התקנות והחוק. אבל חוק הגנת הפרטיות קובע שלפני קבלת מידע רגיש שכזה צריך להקים מאגר מידע ולרשום אותו. רק הרישום הזה ייקח זמן וירוקן את יישום החוק".

"הנזק העקיף בדליפת המידע חייב להיות חלק מהדיון. יש כאן מידע מבוקש שהרבה גורמים רוצים לשים עליו יד. הרשות עשויה לקבל רשימות של מאות ואלפי אנשים וברור כי למען מאמץ השכנוע יצטרכו להכשיר עשרות עובדים. כך שהמידע הזה לפי דין יעבור הרבה ידיים וסכנת הדליפה גבוהה".

נציג מרכז השלטון המקומי, שהצטרפו כמשיבים לעתירה: "מצטרפים לטענות המדינה בעניין בשלות. הצורך של קבלת מידע לעידוד התחסנות תלוי מאוד בנוהל".

השופט מלצר: "מה אתם מתכננים לעשות עם הנתונים?".

הנשיאה חיות: "ברמה הקהילתית יש הרבה מה לעשות. למה זה לא מספיק?"

נציג מרכז השלטון המקומי: "יש לנו צורך לבצע פעולות יותר משמעותיות. כמו למשל לספק אמצעי סיוע ברמת הפרט כמו הצבת הסעה לטובת קבלת החיסון או לטלפן ולהציע מידע על החיסון".

הנשיאה חיות: "איזה כשירות יש לעובד עירייה להסיר את החסם של דאגות בריאותיות?"

נציג מרכז השלטון המקומי: "בהיבט החקירות האפידמיולוגית הרשויות הוכיחו את עצמם".

השופט מלצר: "פה, בניגוד לחקירות האפידימיולוגיות, יש מידע אישי יותר"

הנשיאה חיות: "יש חוסר תועלת בהעברת המידע. זה פרדוקס. אלא אם המרכז לשלטון מקומי יציג שיש משהו מועיל שתוכלו לעשות. אתם מקבלים מידע רגיש שהוא מידע רפואי לפי טיבו. והשאלה מה התועלת שאתם תוכלו להפיק מהמידע הזה?"

נציג המרכז לשלטון מקומי: "בנקודת הזמן של קבלת המידע אנחנו לא יודעים אם הנמנע מלהתחסן עושה זאת מטעמים בריאותיים או אידאולוגיים וברגע הזה הרשות יכולה לנסות ולשכנע ולסייע".

השופט מלצר: "אני שואל איך. איך תפתרו את החשש. הרשות יכולה לפרסם שיש הסעות וכו'"

הנשיאה חיות: "המידע הפרטני לא יפתור את הבעיות של היישובים שיש אחוזים גבוהים של חוסר התחסנות. שם החשש המרכזי ברמה הבריאותית והפיתרון הוא לא פרטני".

חיות הוסיפה: "החוק הזה פוגע בפרטיות ואין לו שום ערך מוסף".

השופט מלצר: "כרגע כתוב שאסור לעשות דברים מסוימים שמרכז השלטון המקומי מבקש לעשות כמו שימוש בכוח המעסיק"

השופט הנדל: "נזק יש. אנחנו שואלים שאלות ולא קיבלנו דוגמא מובהקת אחת שמבהירה תועלת קונקרטית".

השופט מלצר: "זה גלגול אחריות באמצעות סיסמאות של עידוד התחסנות. אין כאן שום הצדקה".

נציג המרכז לשלטון מקומי: "בפנינו מצב שבו השלטון המקומי נכנס מתחת לאלונקה ביחס לעידוד חיסונים וקטיעת שרשראות הדבקה ורוצים להסתייע בכוח המכפיל כדי לעודד אנשים להתחסן".

הנשיאה חיות: "האם אתם אומרים שבלי המידע הזה הגעתם למקסימום של יכולותיכם?"

נציג מרכז השלטון המקומי: "כן".

הנשיאה חיות: "באלו מקומות?"

נציג מרכז השלטון המקומי: "במקומות שהגיעו לאחוזים גבוהים מאוד אז יש צורך בפעילות פרטנית".

הנשיאה חיות: "זה בדיוק הפרדוקס".

בשעה זו נמשך הדיון.