לפני שבועיים התבקשתי להכין סקירה שיווקית לתכנית ברדיו ירושלים, המטרה היתה לספר למאזינים על הרגלי הנופש והחופש של הציבור החרדי. בתור אייטם שיווקי זה באמת מרתק לבחון את השינויים שחלו בציבור שומרי התורה והמצוות בתפיסת הנופש.
יצאתי לבדוק ולקבל תשובות על השאלות הבוערות, פחות בגלל הדחיפות ויותר בשל החום הכבד.
ראשית בדקתי מתי? וזה היה קל וברור לגמרי, הרי החופשה קבועה תמיד בלוח השנה היהודי; בין י' אב ועד ראש חודש אלול.פרק הזמן הזה שאורכו שלושה שבועות קרוי גם בין הזמנים, במילעיל כמובן, שמה של חופשת הקיץ, נגזר מפרק הזמן שבין סוף לימודים לתחילתם, 'סמסטר' בישיבות נקרא זמן, התקופה שבין סמסטר אחד לשני היא בסה"כ הפוגה, בין זמן לזמן, ובלשון העם 'בין הזמנים'.
עוד באתר:
הרגלי הנופש של הציבור החרדי גדלו בשנים האחרונות בשיעור של מאות אחוזים ואיתם גם המגוון גדול החל מאכסניות ופנימיות של אולפנות וישיבות, ממשיך במלונות הכשרים המותאמים כל השנה, למשל כינר גליל, ניר עציון , בתי מלון בירושלים בצפת או בטבריה הנערכים לבין הזמנים. וכלה בבתי מלון המוכשרים במיוחד לשבועות אלה כמו בים המלח ואפילו אילת.הכוכבים החדשים הם בתי מלון בחוץ לארץ. זאת אומנם תופעה חדשה יחסית, אבל גם השנה נסעו סוכני נסיעות לאירופה וסרקו מגוון יעדים תיירותיים והכשירו עשרות אתרי נופש המותאמים באופן מיוחד לדרישות הקהל החרדי.
מי יוצא? ולאן יוצאים? זה כבר קשור אחד בשני , חופשה עם ילדים או בלי ילדים , צעירים או מבוגרים, אוהבי טיולים או רובצים ונחים? המגוון גדל עם הצורך… על הדרישות המיוחדות אין צורך לפרט, כשרויות, גידור והפרדת שטחי רחצה בים ובברכה, פעילויות נשים , הרצאות , סרטים מותאמים, טיולים, חזנים לתפילות השבת בבית הכנסת וגם רבנים או מרצים לדרשות, כמובן שפעילויות ילדים גם הם מותאמות ומגוונות.
אז למה אני מלאה אתכם בכתבה שיווקית? כי לאחר סקירת בתי המלון והאכסניות המוכשרות לאירוח ואחרי ציון הזמנים המתאימים נעצרתי להתבונן מה זה חופש?
ואז נזכרתי במשפט השגור בפיה של כל אמא יהודיה : "אין חופש ליהודים" ובאמת הרי אין חופש מההלכה, אין חופש מתורה וממצוות אין גם חופש מתפילות ובטח לא מכשרות מהודרת ובטח שלא ניתן לעשות שום וויתור בגדרי הפרדה או אפילו בלבוש…
זה לא שבחופש נוכל לדלג על ברכות בבוקר, לשכוח לבדוק את האוכל הנכנס לפה, או לעבור למדי ב' כמו אחיות או רופאים או אפילו אנשי צבא היוצאים לחופשה…
בתחילת המאה יצאו הרבנים והאדמו"רים למנוחה בזמן הזה, גם אז לא קראו לזה חופשה, אלא ירחי כלה, את אותם זמנים ניצלו אלו העמלים במלאכה כל השנה לפוש כדי להתרענן ולהתחזק בדברי תורה, הרי ברור כי אין חופש מלימוד תורה.
בפרשת השבוע פרשת עקב מזכיר משה לאנשיו לא לשכוח לעולם כי היה זה אלוקים שהוציאם ממצרים ושהובילם בשממה לארץ המובטחת. הוא מתאר את השממה במלים "המדבר הגדול והנורא".
המדבר בו עברנו בטרם הגענו לארץ המובטחת מייצג את מצב הגלות. והבעיה היא שמדבר זה עושה עלינו רושם רב. בעינינו הוא "גדול".בדיוק כמו מטבע הלשון 'החופש הגדול'…
גם בפרשה הקודמת הזכיר משה לעמו את היותם עם חכם ונבון! והזהיר אותם שישמרו מתחושת החופש שאפפה אותם עם סיום המסע במדבר ובהגיעם לארץ המובטחת.
לעיתים היציאה לחופש עלולה להשחית, או גרוע מזה החופש עשוי לקלקל עבודה אישית נפשית ושנת לימודים שלמה של נער או נערה צעירים.
הרי הבטלה היא אם כל חטאת… ולפתח חטאת רובץ!
"אתם ראיתם ונוכחתם לדעת כי ה' הוא האלוקים – אין עוד מלבדו!
נו אז אחרי תזכורת ואזהרות כאלה מה' וממשה עבדו מי חושב לצאת לחופש?
אבל, אם בכל אופן אתם זקוקים למנוחה וחשקה נפשכם בחופש תזכרו את הסיפור של אותו בחור שביקש או יותר נכון שאל את רבו האם ללכת ללמוד במוסד אקדמי והרבי השיב לו כיוון שאתה חסיד שלי הרי לכל מקום שאתה הולך אתה לוקח אותי איתך.
גם אנחנו בחופש לא פטורים מליווי צמוד ועינו הפקוחה של ה' עלינו-וטוב שכך,
אני אזכיר לעצמי בע"ה בחופש שה' מתלווה אלי גם שם, מה איתך?
