נתניהו: "במקום עוצמה ועמידה איתנה, הממשלה נוהגת בהרכנת ראש ובחולשה"

ראש האופוזיציה בדברים לזכרו של זאב ז'בוטינסקי: "הציונות הייתה טעם חייו של ז'בוטינסקי והאופוזיציה לתפיסתו נועדה להבטיח שלא יהיו גילויי חולשה, שיסכנו את הצלחת הציונות. לאיזו ציונות שאף ז'בוטינסקי? גם את זה הוא כתב במפורש: הוא שאף ל'צִיוֹנוּת רוֹמֵמָה'. ציונות גדולה, חזקה, גאה. הוא דגל בציונות שמקבצת מיליוני יהודים לארץ-ישראל, ויוצרת את התנאים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שיבטיחו את עתידנו לדורות"

איתי גדסי

ד' באב תשפ"א, 13/07/21 16:57

א+

א-

ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו פרסם הודעה לתקשורת בה כתב את הדברים שרצה לומר במליאת הכנסת, בדיון המיוחד לזכרו של זאב ז'בוטינסקי: "מדי שנה אני משתתף בדיון המליאה לזכרו של זאב ז׳בוטינסקי. השנה, מסיבות שאני מקווה שאוכל לפרסם בקרוב, נבצר ממני מלהשתתף בטקס חשוב זה. אני מצרף כאן את הדברים שביקשתי לנאום היום במליאת הכנסת", כתב נתניהו.

"בן 26 היה ז'בוטינסקי, כשכתב בעקבות הפוגרום האנטישמי הגדול באודסה (ב-1905): "אומנותי – אמנות הבנאי, אחד הבנאים השוקדים על הקמת מִקדש חדש לאל יחיד ועליון, אשר שמו – עַם ישראל". וז'בוטינסקי בנה – בלא הפסקה. הוא בנה יחידות-הגנה מפני פורעים. הוא בנה את 'הגדודים העבריים'. הוא בנה את תנועת בית"ר. הוא בנה את תעצומות הנפש של לוחמי האצ"ל. הוא בנה את כוח הרצון הלאומי, והוא בנה את עקרון ההתנגדות למי ששמו מכשולים בדרכו של עמנו לתקומה".

"מגרונו של ז'בוטינסקי בקעה אמת מזוקקת, ומתחת ידו יצאו מאמרים, יצירות-תרבות, שירה, הגות, שמעוררים השראה כבירה גם בדורנו. את כל העשייה הכבירה הזאת הוא ביצע כשהוא שוחה נגד הזרם. מעטים הוכפשו והושמצו כמוהו, אבל הוא לא נרתע מן הבוז והלעג שהוטחו בו הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב", הוסיף נתניהו.

"אתמול יצאתי חוצץ נגד חולשת הממשלה הנוכחית במאבק נגד התחמשותה הגרעינית של איראן. מצאתי מאמר שז'בוטינסקי כתב לפני 100 שנים בדיוק. שם המאמר – לא תאמינו – 'אופוזיציה'. ז'בוטינסקי מתח ביקורת נוקבת על החולשה שגילתה התנועה הציונית, כשהתברר שהמדיניות הבריטית למימוש הבטחת 'הבית הלאומי' מתרופפת".

"הנה מה שהוא כתב: "בלי אופוזיציה בריאה בארץ, בלי התנגדות קשה ויומיומית לכל עוול ולכל דבר גס הנעשים ליהודים, אי-אפשר ליצור מדיניות נורמלית".

"הציונות הייתה טעם חייו של ז'בוטינסקי והאופוזיציה לתפיסתו נועדה להבטיח שלא יהיו גילויי חולשה, שיסכנו את הצלחת הציונות. לאיזו ציונות שאף ז'בוטינסקי? גם את זה הוא כתב במפורש: הוא שאף ל'צִיוֹנוּת רוֹמֵמָה'. ציונות גדולה, חזקה, גאה. הוא דגל בציונות שמקבצת מיליוני יהודים לארץ-ישראל, ויוצרת את התנאים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שיבטיחו את עתידנו לדורות".

"אני וחבריי למחנה הימין – הימין האמיתי – דגלנו תמיד ב'צִיוֹנוּת רוֹמֵמָה'. בנינו בשיטתיות את 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי במובנו הרחב ביותר. טיפחנו באופן בלתי-פוסק את עוצמתנו הביטחונית, הכלכלית והמדינית. הבאנו ארבעה הסכמי-שלום היסטוריים – 'הסכמי אברהם' – עם מדינות ערביות, כי הן ראו בנו מדינה מובילה במאבק מול איראן, שמאיימת גם עליהן".

"שינינו את המשוואה ההרסנית של 'שטחים תמורת שלום' – ל'שלום תמורת שלום'. תמיד אמרתי: רק עם החזקים כורתים בריתות. רק עם החזקים עושים שלום. בחלשים לא מתחשבים. זו המדיניות שירשתי מאבי, שהיה מנאמניו הקרובים של ז'בוטינסקי".

"בגיל 29, ערב מלחמת העולם השנייה, אבי טס ללונדון – ושיכנע את ז'בוטינסקי להעתיק את מוקד פעילותו המדינית מאנגליה לארה"ב. ארה"ב, ולא אנגליה – אמר אבי לז'בוטינסקי – היא שתהיה הכוח המוביל בעולם, ושם צריך לקיים את התעמולה לטובת המדינה היהודית. שניהם, ז'בוטינסקי ואבי, ראו את מצבה הקשה של התנועה הציונית. שניהם יחד גיבשו קו ציוני אקטיביסטי, שנועד לחלץ את בני עמנו מן המצר".

"עם פרוץ המלחמה הם עשו נפשות באמריקה לרעיון של צבא יהודי עצמאי, שישתתף במערכה נגד גרמניה הנאצית. אבל זמן קצר אחרי הגיעם לארצות הברית, ז'בוטינסקי נפטר מהתקף לב בגיל 60. אבי המשיך במאמצים לשכנע את הממשל האמריקני לתמוך בהקמת מדינה יהודית על ידי מסע הסברה בלתי פוסק לציבור האמריקני ועל ידי פגישות עם מדינאים אמריקניים בכירים. הוא הסביר להם שכשתקום מדינת היהודים היא תהיה הכוח החזק ביותר במזרח התיכון והיא תעמוד לצידה של ארה״ב".

"בין היתר נפגש עם רמטכ״ל צבא ארה״ב וגיבור מלחמת העולם השנייה, אייזנהאואר, שלימים נעשה נשיא ארה״ב. אייזנהאואר מאוד התעניין בגישתו זו של אבי, שנבעה ישירות מתורת ז׳בוטינסקי. אבי חיבר, הלכה למעשה, בין שני עקרונות-יסוד בתורת ז'בוטינסקי – 'קיר הברזל' ו'תורת הלחץ'. מצד אחד יצירת כוח-מגן בדמות צבא עברי. מצד שני יצירת דעת-קהל אוהדת לציונות שתלחץ על מנהיגי המדינות לתמוך בה".

"זהו המצפן הכפול שקיבלתי אני מז'בוטינסקי ומאבי: גם 'קיר הברזל', וגם 'תורת הלחץ' – ושני אלה בשירותה של ׳ציונות רוממה׳. בדרך זאת הלכנו חבריי ואני בתריסר השנים האחרונות, ועוד קודם לכן: דרך שהביאה הישגים חסרי-תקדים למדינת ישראל".

"אלא שעכשיו, במקום ללכת קדימה, הממשלה הנוכחית חוזרת אחורה. במקום עוצמה ועמידה איתנה, היא נוהגת בהרכנת ראש ובחולשה. איזו ציונות רוממה הביאה איתה ממשלת עבאס-לפיד-בנט? דיבורים ריקים על 'אחדות לאומית', תוך הדרת ציבורים גדולים וחשובים במדינה. היא נוהגת מדיניות מקוממת של התעמרות, כפי שעושה שר האוצר ליברמן ביחס לאוכלוסייה החרדית".