האם משתלם להתחמק? נתונים רשמיים של המשטרה מעמידים בספק את האפקטיביות של השימוש בצווי הבאה, צווים המאפשרים לערכאות שיפוטיות לעשות שימוש במשטרה על מנת לחייב את מי שהתחמקו מהליך משפטי שאליו חויבו להגיע – להתייצב לדיון.
מנתונים שפורסמו הבוקר ב'ישראל היום', עולה כי 59% בלבד ממי שהוצאו נגדם צווי הבאה בשנים 2020-2018 אכן אותרו על ידי המשטרה והובאו לדיון בבית המשפט שממנו התחמקו מלהתייצב, אף שחויבו לעשות כן.
צו הבאה הוא צו שמוסמכות להנפיק ערכאות שיפוטיות, לאחר שמוצו אמצעים דרסטיים פחות כלפי אדם שהתחמק מלהתייצב לדיונים משפטיים קודמים בעניינו – נאשם, עד ראייה, חשוד, ערב וכיוצא בזאת. תכלית הצו היא לוודא כי אותו אדם אכן יתייצב הפעם לדיון, כיוון שבצידו של צו הבאה ניצבת סנקציה חמורה: מי שהוצא נגדו צו הבאה ומסרב להתייצב לדיון, ייעצר על ידי המשטרה ויובא "בכוח" לדיון.
עוד באתר:
הנתונים חושפים כי שיעור גבוה יחסית של צווים בוטלו לאחר הנפקתם. כך, בין השנים 2020-2018 בוטלו כ־21.5% מהצווים שהוצאו. לפי ההערכות, בחלק גדול מהמקרים מדובר בעדים שרק לאחר שנודע להם על הנפקת צו ההבאה נגדם, הואילו בטובם להתייצב לדיון. במקרים אחרים, מדובר בבעלי דין ובעורכי דינם שבסופו של יום החליטו לסגת מכוונתם המקורית לחייב עדים להגיע לדיון, בעיקר בשל הסרבול שנגרם כתוצאה מההמתנה להם.
עו"ד נאוה זרנגר, מומחית למשפט פלילי, קצינה ותובעת משטרתית לשעבר, אמרה ל'ישראל היום' כי העובדה ש־41% ממי שנדרשו להתייצב בדיון משפטי באמצעות צו הבאה לא אותרו או שצוויהם בוטלו – אינה מפתיעה. לדבריה, "הנתונים אמנם שופכים אור על תופעה מדאיגה, אך ממש לא חדשה. אף שלפי החוק לבתי המשפט יש סמכות לחייב התייצבות, בפועל יש שיטות רבות ולא מאוד מתוחכמות לחמוק מכך".
בבתי הדין הרבניים המצב מדאיג אף יותר; רק 56% ממי שדרשו בתי הדין למעצר באמצעות צו הבאה בשנים 2020-2018 אכן אותרו. נתונים אלה בולטים במיוחד לנוכח הצטברותם של תחקירים עיתונאיים על אודות נטייתם של בתי הדין הרבניים להימנע משימוש בסנקציה האפקטיבית ביותר הנמצאת בארגז הכלים שלהם, שהיא איום במאסר על מי שמסרב לתת גט לפרודתו או להופיע לדיון בעניינו.
עוד עולה מהנתונים כי מי שבעיקר נדרשים למעצר באמצעות צווי הבאה הם גברים. כך בשלוש השנים האחרונות הוצאו פי שלושה יותר צווי הבאה לגברים מאשר לנשים.
עו"ד דקלה סומך קרם, מומחית לדיני משפחה, מסבירה כי "שיעורי האיתור הנמוכים של המשטרה מצד אחד, והעובדה כי מרבית הנדרשים להתייצב בבתי הדין הרבניים הם גברים מהצד השני – הם דוגמה משמעותית נוספת לאוזלת היד של המדינה בכל הנוגע לדאגה למסורבות הגט".
לדברי סומך קרם, "כאשר גם אחד מהכלים הדרסטיים ביותר שנמצא בארגז הכלים של בתי הדין הרבניים מתברר כאפקטיבי במידה מוגבלת, מתחזק אובדן האמון של רבים במערכת בתי הדין הרבניים. המדינה צריכה להציב את הטיפול בצווי ההבאה גבוה יותר בסדר העדיפויות שלה, שכן אמון הציבור במערכות המשפט הוא תנאי הכרחי שאין בלתו".
