בזכותם אנו חבים להם את חיינו…
כן, בזכותם הגענו למה שהגענו…
בזכותם אנו מצליחים בחיינו..
עוד באתר:
בזכותם אנו רואים ברכה בעמלנו…
ועוד ועוד וזה לא יגמר…
והם רק שני אנשים..
לא במקרה, אלא ההורים שלנו!!!
השבוע עלה בליבי מחשבה נפלאה בעניין של הכרת הטוב להורים, לאו דווקא אני להורי, אלא כל איש ואשה ילד וילדה בעם הנפלא והאהוב שלנו, כמה חבים הכרת הטוב להורים שאת כל החיים שלהם שמים בשבילנו, ממש בבחינת הרים גדולים שנותנים את החול והעפר שלהם לילדים הקטנים..
ואיך אנו רואים הקבלה בין הכרת הטוב להורים לבין פירות הביכורים?
הבה ונראה:
הנה ראינו בפרשת השבוע בביכורים (כו,ה):
"וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב".
פרש"י: "שאינך כפוי טובה".
שעשית את כל הדרך לבית ה', עם סלסלה מקושטת, שור מקושט, פירות קשורים בגמי אדום, כל המהלך שעברת, בשביל שתדע שלא סתם הגעת לרמה הזאת…
כי הייתה כאן עבודה שלמה ומורכבת, ולכאורה היית יכול להישאר בבית ולא להביא ביכורים, אך החלטת שאתה מוקיר את הקב"ה שדאג לך לפירות כאלו מובחרים, אפילו שאתה לא חקלאי וגם לא קרוב לזה..
שתראה תמיד מה היה, איפה אתה נמצא, מה יכולת להיות..
וכי מישהו מאיתנו זוכר את הלילות שלו בתור תינוק בעריסה?
תנו לי אחד כזה, ואני מבטיח לכם שלא תמצאו..
והנה כתב המהר"ל מפראג זצוק"ל זיע"א [שהשבוע בח"י באלול חל יום הילולתו] בספרו "נצח ישראל" (ריש פ"א): "כאשר הדבר הטוב נודע מהפכו ידיעה אמיתית, וכן כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן ההיפך, כי מן מראה השחור יכול לדעת מראה הלבן שהוא הפכו, וכן כל ההפכים, מן האחד נקנה הידיעה בהיפך שלו. ומוסכם הוא כי ידיעת ההפכים הוא אחד. ובשביל זה אמרו בהגדה: מתחיל בגנות ומסיים בשבח. רק מפני שאין לשבח הכרה אמיתית רק מן ההיפך".
כמו שפתח בגנות וסיים בשבח, מהשעות הלא טובות שהיו לאדם בחייו, כך סיים בשבח, כי בכל דבר טוב יש גם ההיפך שלו..
וכך גם אנחנו מי עזר לנו להתמודד בשעות הלא טובות שהיו לנו?
החברים? אולי…
המכרים? יכול להיות..
מי שבאמת נמצא לצידנו כל הזמן אלו ההורים שלנו, גם אם כשמתבגרים ולפעמים אולי לא מסכימים איתם, אנחנו תמיד אבל תמיד מחויבים לכבדם, "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה'",
ולכן באה מצוות הביכורים ללמד אותנו שאתה מגיע עכשיו לירושלים תחשוב מה היה לך כל הדרך ואת כל התהליך שעברת, תלמד מהאבות "ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב, וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה"..
כמו שהיו במצרים חסרי עצמאות (הגרש"ר הירש) והגיעו לאן שהגיעו, כך גם אתה תלמד מהם!!!
תכבד ותוקיר את האנשים שבזכותם אתה חי, ואל תשכח ש:
"שלושה שותפים יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו" (נדה לא.)
ראיתי משל נפלא על כפיות טובה והחשיבות הגדולה של להוקיר טובה (נפלאותיך אשיחה, דברים עמוד 340):
"מהלך אדם ביער ושומע קול המשווע לעזרה, הצילו, הצילו. מביט הנה והנה ואינו רואה מאומה.
הקול ממשיך לקרוא ולזעוק, הצילו, הצילו. לפתע מבחין הוא כי מבעד לסבך השיחים, מבצבץ ראשו של זאב, כשהוא לכוד במערה, כשעל פיה אבן גדולה, המונעת ממנו לצאת החוצה.
מתחנן הזאב על נפשו, שיגולו (יזיזו) את האבן ויצילו אותו.
"לא", אמר לו האדם, "אני מצטער, אבל כשהנך מהלך חופשי, מסוכן אתה לבריות, ועלול אף אתה לטרוף אותי"…
"מבטיחך אני, שאם תשחרר אותי לא אעשה לך מאומה", ענה לו הזאב.
הזאב מפציר, אך האדם בשלו –"אני מצטער, אתה מסוכן לציבור וכאן הוא מקומך".
ממשיך הזאב לבקש, להפציר, להתחנן ולבקש על נפשו ואף נשבע… שלא יגע בו לרעה.
אולם לאחר כל התחנונים והשבועות, ניאות האדם ומתוך רחמים על הזאב "המסכן", גולל את האבן מעל פי המערה ושחרר מן המערה את הזאב…
והנה אך יצא הזאב לחופשי, הוא פונה למצילו ואומר: "תגיד מהר וידוי".
"על מה אתה מדבר, והרי נשבעת שלא תרע לי".
"אני מאוד מצטער אין לי כל ברירה אחרת", עונה לו הזאב ואומר, "שלושה ימים לא בא אוכל לפי זה ממש פיקוח נפש…"
האדם מתחנן על נפשו אך ללא הועיל…
לפתע הם רואים את האריה מלך החיות מתקדם לעברם…
בוא לדין אצל האריה, מציע האדם והזאב נאלץ להסכים…
והנה מסבירים האדם והזאב לאריה את התרחשות העניינים, אך האריה טוען שאינו מבין מאומה ממה שהתרחש, ומבקש שיסבירו לו שוב, האדם והזאב חזרו על טענותיהם, אך לשווא, טוען האריה שאינו מבין כיצד התרחשו הדברים…
ולכן פוסק האריה, "נא לשחזר את האירוע מתחילתו ועד סופו"…
חוזר הזאב למערה, מגוללים עליו את האבן, וממתינים למוצא פי האריה…
ואז פונה האריה לזאב ואומר, תמשיך להישאר במקום זה גם כלוא וגם רעב… משום שזהו מקומך…
ולאדם אומר האריה – דע לך ושנן זאת היטב, למד לקח וטול עצה, שלא יהיה לך אף פעם עסק עם מי שאינו יודע להוקיר טובה…
ובגלל שחובה להוקיר טובה, ובמיוחד אדם להוריו, אדם למוריו, וכו'. נתפלל תמיד שלא נגיע ח"ו למה שאמר שלמה המלך במשלי (יז,יג): "משיב רעה תחת טובה – לא תמוש רעה מביתו".
–
אמן ואמן!!!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת והצלחת:
דוד משה בן סוליקה הי"ו.
שלמה בן חסיבה הי"ו.
מיכאל בן זוהרה הי"ו.
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
בתושח"י.
