שקט – זה השלם החדש
את שולי אני מכיר לא מהיום. יש לנו הכרות קודמת. הן מפעמים שהייתי צריך להרים את עצמי מעצבות, הן בזמנים שרציתי לחשוב, להתחבר ולהיות קצת יותר נקי עם עצמי, עם הקב"ה.
טוב, רק אמש, רגע לפני ההופעה, שולי גם הכיר אותי.
עוד באתר:
שמה, מאחורי הקלעים, שעליו עוד נעמיק, פגשתי את שולי הולך 'רצוה ושוב' בפרוזדור שמאחורי הבמה.
ברכנו זה את זה לשלום וחג שמח ומיד שאלתי את שולי איך ההתרגשות. האם גם כיום, אחרי עשרות הופעות, הוא מתרגש.
הוא ענה שפחות. לא שהוא ממש התרגל, אבל הוא כבר בקי ורגיל אחרי כל כך הרבה שנים על במות ולכן ברור שיש 'דריכות' אבל הוא בסדר.
המיוחד במופע הנוכחי שהוא אך ורק לבני הישיבות. 'חידוש' (במלרע) בשביל שולי והקהל. לראשונה יכולים בחורי ישיבות "מיינסטרים" להגיע להופעה כשרה למהדרין.
כאן בדיוק זה המקום לקרדיט, רגע לפני שנדבר על שולי עצמו, על המופע ועל השילוב הזה גם יחד.
הקרדיט המלא ל'קול חי', בראשות המנכ"ל והצוות, שפועלים לילות כימים, כפשוטו, להביא לקהל המאזינים תוכן יהודי אמתי-איכותי בלי פשרות.
וכמובן גם למפיק האגדי דוד פדידה המנהל האישי של רנד וארי המניק מצוות ההפקה, שלוקחים חלום והופכים אותו למציאות. תותחים.
אמרתי לשולי שכשאני בעצבות ורוצה להתחבר, אני שומע אותו. "אתה לא מחפש משהו שמח?" שאל. "לא". עניתי. "דווקא השירים השקטים שלך שבאים ממקום אמתי עוזרים לי הרבה יותר מהמקפיצים עם הבוקסות". שולי הודה לי על המחמאה.
הדור הצעיר וה(לא) מחובר
המופע החל. בדיוק כפי שמצופה מרדיו (ובכלל לדור הצעיר שרוצה הכל כאן-עכשיו-ומהר) – ההופעה דפקה בקצב. אין רגע דל. מהרגע ששולי עלה לבמה עד שנכנס אורח הערב יונתן רזאל – שולי לא סגר את פיו. הן בשירה והן בסיפור מרתק.
והקהל? בוא נדבר עליו. עשרות בחורי ישיבות משלנו יושבים ושרים בקול מילה במילה מכל (!) השירים שלו. אחד לאחד. זה היה מרהיב.
כשבחנתי אותם מלמעלה ראיתי דבר נפלא שלא קיים בהופעות אחרות. אין פלאפונים. כולם עסוקים במופע. בודדים שאחזו פלאפון ביד – הסריטו..
ובשעה ששולי מספר סיפור נהדר לחג הסוכות – כל הקהל מקשיב מהופנט לרטוריקה האדירה שפורצת מפיו של השחקן-זמר הזה. כשצריך הקהל במתח למשמע המילה הבאה ושצריך הקהל מתגלגל מצחוק מתיאור מדויק של המעשייה המסופרת.
הקהל מצביע ברגליים
ואז הגיע ניגון חב"ד. כמה דקות לפני זה, כשראיתי את לוח השירים שאלתי מדוע אין הרבה ניגוני חב"ד. למן הגילוי הנאות אני חב"דניק, אבל שאלתי ממש לא הייתה בגלל מקור חסידותי. כל אחד יודע: כשמגיע ניגוני חב"ד – הקהל על הרגליים והאולם רועד.
המפיק ענה שיש כמה ריקודי שמחה. אמרתי שכדאי להבא לשים יותר ניגוני חב"ד, כי "ברגע שיתחיל הניגון" אמרתי, "אתה תראה שכולם על הרגליים". סגור. ענה לי. אני מגיע ברגע ש"צמאה" השמח מתחיל.
שולי התחיל את הניגון "צמאה" השקט ואז עבר לניגון השמח. הוא עוד לא התחיל לשיר, רק המוזיקה מקפיצה וראשוני הבחורים כבר נעמדו בהתלהבות.
כשהגעתי למאחורי הקלעים כבר כל הקהל רקד בחוזקה.
מה שבאמת קורה במאחורי הקלעים
כצופה באולם עצמו אתה רואה את הבמה ובצדדיה בדים שחורים שמסתירים את כל הדרמה, לא פחות מהביטוי הזה, שמסתתר מאחורי הקלעים.
חוטים מכאן לשם, הנגן (תוך כדי המופע) צועק בקול לטכנאי להביא לו משהו, דפים על רצפת הבמה שמודיעים לזמר והנגנים מה השיר הבא, זמר שבגלל האור החזק בכלל לא רואה את ההופעה – והצופה הרגיל כלל לא ישים לב לזה. יש הופעה והיא מתנהלת כרגיל.
יכולים להזיז שיר בגלל אילוצי לו"ז או החלטה תוך כדי תנועה והצופה יחשוב שכך זה תוכנן.
יכול להיות 'קרייסס' בין חברי ההפקה (דבר שאגב, במופע הזה לא ראיתי) ובבמה – הכל כרגיל.
מה שאנחנו רואים זה לא תמיד מה שקורה מתחת לפני השטח. מרתק.
"שולי מביא משמעות"
המופע הסתיים לו. אלפי בחורי הישיבות יוצאים ברשמים מהאירוע. אני משתלב בקהל ופוגש בבחורים עם כל 'הלבושים'. נראה עליהם כי הם חסידי גור. אני פונה אליהם בשאלה. מה גרם לכם לבוא למופע של שולי.
אחד מהבחורים, עם חיוך חביב שלא מש מפיו, עונה לי: "כל זמר חסידי מכניס בשירים שלו מילים של תפילה. שולי מכניס מילים משלו, אבל עם טעם, עם משמעות, ולכן הוא נכנס לנו ללב".
חברו מסכם זאת בצורה חדה: "שולי תותח ולכן באנו".
אני ממשיך בדרכי לאוויר הירושלמי הקריר של תחילת החורף וחושב לעצמי. שולי עשה הרבה שינויים ופריצות בחיים שלו, אבל כפי שהוא עצמו אמר במופע כמה פעמים שהוא שמח ונרגש לשיר לבחורי הישיבות ובשבילו זה חלום שהתגשם – ובכן, הלילה חלום אכן הפך למציאות וזה מעודד.
לגלריית תמונות מלאה מהאירוע: לחץ כאן
