כל העולם כולו במה \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

פעם אחת הזדמן לי להיות נוכח באבחון שהשאיר אותי המום.
אבחון שנערך לילד בן 6.
הילד,נקרא לו צחי,נשלח לאבחון משום שההתנהלות שלו בסיטואציות מסוימות היו נראות מוזרות ואפילו קצת מסוכנות.

המאבחן הראה לצחי תמונה שבה ראו משפחה,אבא אמא וילד יושבים על הרצפה בבית ומשחקים ביחד להנאתם.
צחי התבקש לומר את מה שהוא רואה בתמונה,ואכן הוא אמר " אבא ואמא משחקים ביחד עם הילד שלהם"
לאחמ"כ התמונה התחלפה.
בתמונה השניה ראו את אותו הילד שהופיע בתמונה הראשונה,עומד ובוכה ,כשהבית שהופיע בתמונה הראשונה עולה בלהבות.
בסמוך לילד הבוכה ניצב לו אמבולנס,כשהדמות שהוכנסה לתוכו,היא אותו האבא שהופיע בתמונה הראשונה.

צחי התבקש לענות מדוע הילד שבתמונה בוכה.
אני ציפיתי לתשובה בסגנון " כי אבא נפצע",
אבל צחי בהחלט השאיר אותי המום.

"הילד בוכה",כך הוא אמר,"כי נשרפו לו הצעצועים".

תסתכלו על הילדים שלכם כשהם משחקים עם הבובות או במשחקי תפקידים בינהם.
זה פשוט מרתק.
אפשר ממש לראות כיצד הם "תופסים" ורואים את העולם מסביבם,את העולם האמיתי.

אפשר הרי ללמד את הילד כיצד צריך להתנהג,כיצד ראוי להגיב ועוד' ,באמצעות משחקים עם חיות מפלסטיק.

טוב…אבל למה אני מספר לכם את כל זה ?

כי השבוע הבנתי מתוך הפרשה ,שאנחנו המבוגרים מתנהלים כאן בעולם בדיוק כמו הילדים שמשחקים בכאילו.
אבל.. לפני שנגיע לפרשה,נעשה ברשותכם סיבוב קצר.

ויליאם שייקספיר, בקומדיה המפורסמת
"כטוב בעיניכם" אומר,
"כל העולם במה וכל הגברים והנשים רק שחקנים….".

במציאות של העולם,כך זה נראה,אנחנו לא לבד.
כמו שאנחנו קיימים כך קיימים עוד מליארדים של בני אדם.
זה מתחיל במעגל הקרוב של המשפחה ,מתרחב לחברים וכן הלאה לכל בני האנוש שבעולם.

אבל באמת האמיתית לכל אחד ואחד מייצר הקב"ה תפאורה מיוחדת רק בשבילו.
כל אחד הוא שחקן היחיד בהצגת יחיד.
האנשים מסביבנו,העצים והפרחים,מזג האויר וכל מה שמקיף ונמצא בעולמו של כל אחד,נברא רק בשבילו.
( אומנם זה נראה שכולם מעורבבים עם כולם,אבל זה מחוכמתו של הקב"ה שיכול לייצר תפאורה מיוחדת לכל אחד וכל התפאורות משתלבות אחת בשניה.)
התפקיד של כל אחד הוא התגובה שהוא מגיב כלפי כל התרחשות שמתרחשת בבמה שלו.
החיים שלנו הם סך הבחירות והתגובות שלנו בכלל הארועים שאנחנו חווים.

כשחז"ל אמרו שכל אחד צריך לומר "בשבילי נברא העולם" ,זה כפשוטו ממש.

האנשים וכל מה שסביבנו הם בדיוק כמו הבובות שהילד משחק איתן.
המבחן הוא רק בתגובות של הילד בסיטואציות שהוא בנה.
ואנחנו,המבחן הוא, התגובות שלנו בארועים ובמקרים שהכין לנו הקב"ה- לכל אחד בעולם הפרטי שלו.
סך כל הבחירות שלנו.

אם אנחנו עומדים בפקק חצי שעה ,ולפתע מגיע (ותמיד הוא יגיע),האחד שעוקף את כולם ונכנס בדיוק לפנינו.
התגובה שלנו באותו הרגע היא החיים שלנו באמת.
היא הבניה של עצמנו.
היא הדבר היחיד האמיתי כאן בעולם.
הפקק הארוך,ואותו אחד שעקף הם רק תפאורה ושחקנים בהצגה שנועדה רק לנו.

כשאנחנו מחליטים לוותר ולהבליג
כשאנחנו מאמצים אל ליבנו מידות טובות,(או הפוך)
המרויחים או המפסידים זה רק אנחנו.
האחרים שכלפיהם אנחנו מגיבים / פועלים,הם רק שחקנים בהצגה.

בספרים הקדושים מופיע שאחרי 120 שנה האדם ניצב במשפטו לבדו.
בלי הורים,בלי משפחה ,בלי חברים.
לכאורה מה החידוש בזה?
הרי דנים אותו ולא אותם?
אני חושב שההבנה בזה היא,שהאדם נמצא לבדו כי באמת השאר, לא באמת היו קימים.
מבחינתו הם היו קיימים רק כדי לייצר לו את האפשרות לגדל את עצמו.
הם רק תפאורה בהצגת היחד שלו.

בפסוק הראשון בפרשה נאמר,
"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה".
מדוע התורה מוסיפה בסוף הפסוק את ההגדרה "שני חיי שרה"? מדוע התוספת של המילה "שני"?

אני חושב שבדוקא ובדיוק נפלא הפסוק מדויק.

בתחילת הפסוק התורה אומרת ששרה חיה את ימיה ושנותיה בשלמות.
אבל…הרי החיים הם נצחיים.
הם הבניה שנוצרה מסך הבחירות.

הגדרתם לא יכולה להיות מספר השנים,
בדיוק כמו שהגדרת החיים לא יכולה להימדד במספר הסטקים שאכלנו.

הזמן-השנים הם בסה'כ חלק ממה שמרכיב את החיים שלנו, בדיוק כמו האנשים שאיתם נפגשנו או ארועים אחרים שבהם נתקלנו.
גם הזמן הוא חלק מהתפאורה.

לכן מוסיפה התורה את המילה "שני" לפני המילה "חיי".
"שני חיי שרה" – השנים הם לא החיים של שרה,
החיים של שרה הם ההתנהלות/הבחירות שלה.
השנים הם רק ביטוי מסוים מכל התפאורה.
מניין השנים הם שחקן הזמן בתפאורה שנבנתה לשרה- לחיי שרה.

"שני חיי שרה" – הביטוי של מימד הזמן בחייה של שרה
ולא שהשנים אלו היו חייה.

הא… עוד רגע קצר לגילוי נאות.
שייקספיר ,שאותו הזכרתי,כמובן לא התכוין ולא בטוח שהיה מסכים למה שהכנסתי בדבריו.
הוא פיספס את הנקודה החשובה
הוא פיספס את נקודת הבחירה – את החיים, שהיא זאת שיוצרת ובונה את האדם.

מנקודת ראותו, האדם נשלט בידי תואיו ותכונותיו ולכן גם השחקן הראשי רק משחק את משחק.

אבל אנחנו יודעים, שלנו,לשחקן הראשי יש מטרה,יש דבר אמיתי שאותו הוא בונה.
חיים אמיתיים ונצחיים.

אז…סליחה ויליאם על הפרת זכויות היוצרים.