"הוי כל צמא לכו למים": מיסוי משקאות ממותקים היא מצווה, לא גזירה

לאחרונה מתנהל מסע אדיר שנועד למנוע או לכרסם במיסוי של משקאות מתוקים וממותקים. הרבה טענות נשמעות בדבר הפגיעה בשכבות החלשות, העלאת יוקר המחייה ו"גזירות" כנגד הציבור החרדי. ודאי נשמע על כך מחר רבות בדיון על המיסוי בוועדת הכספים. 

חשוב להבין שהמציאות היא הפוכה. יש סיבות רבות וטובות למסות את המשקאות הממותקים, ובראשם הגנה על שכבות מוחלשות. ישראל לא חלוצה במיסוי – אנחנו מסתמכים על ניסיון מצטבר מעשרות מדינות בעולם כמו בריטניה, צרפת, נורבגיה, מקסיקו, הודו ועוד, שהטילו מיסים כדי להפחית ששתיית סוכר, ואת ההשמנה והתחלואה הנלווים לה. דווקא שכבות מוחלשות באוכלוסייה צריכות הגנה זו, כי בעולם, כמו בישראל, מי שמתקשה יותר לרכוש מזון בריא בעל ערך תזונתי גבוה (מוצרי חלב, בשר, דגים, פירות וירקות) קונה מזון זול עשיר בקלוריות אבל עני בערכים תזונתיים כולל שתייה ממותקת. בישראל, הפגיעה הבריאותית באה לידי ביטוי בשיעורים של פי 3-4 רמות התחלואה בשכבות סוציואקונומיות נמוכות ביחס לבינוניות וגבוהות. 

https://www.93fm.co.il/radio/742049/

זה לא רק ענין אישי של מי שדעתו רופסת ונכנע לדחף לטעום קצת מתוק. כולנו מושפעים מתעשייה גדולה ומאד רווחית שכל כולה מיועדת לשכנע את הציבור לרכוש את מרכולתה. הרי הפרסום ברדיו עובד וכך גם הדהוד מסרים ועיצוב השיח הציבורי, ואת המחיר הזה כולנו משלמים. העלויות הישירות ועקיפות של השמנה ותחלואה נלווית לה בישראל נאמדות כיום בכ-20 מיליארד ₪.

נייר עמדה – מיסוי משקאות ממותקים

ע"פ נתוני סקר הוצאות למשק בית של הלמ"ס, משפחות חרדיות מוציאות בממוצע 90 ₪ לחודש על משקאות ממותקים (כ-21 ליטר!) ומשפחות ערביות מוציאות בממוצע 141 ₪  על משקאות ממותקים (כ-31.5 ליטר!). זאת לעומת 70 ₪ (16.5 ל') "בלבד" באוכלוסייה הכללית. כאמור, צריכה מוגברת משקפת מצב סוציואקונומי של קבוצות אלו ומסעות פרסום ושיווק ממוקדים לאותם האוכלוסיות (סקר ביטחון תזונתי מראה כי הסיכוי להימצא באי ביטחון תזונתי ביחס לאוכלוסייה הכללית גבוה פי 1.6 עבור חרדים ופי 4.75 עבור ערבים). אז המשפחות העניות והפגיעות ביותר נושאות בנטל של התחלואה המוגברת בסוכרת, השמנה עששת, ושאר מרעין בישין. 

כדאי לעצור לרגע ולחשב בחישוב גס איך מספרים אלו מתורגמים לסוכר, וכמה מרוויחים עלינו ייצרני ומוכרי המשקאות הממותקים, מבלי שהם משתפים בנטל ההוצאות על הנזקים הבריאותיים והסביבתיים של מוצריהם:  

בבקבוק ליטר וחצי של משקה ממותק אופייני יש כמעט כוס סוכר. בפחית, יש כשבע וחצי כפיות. תארו לעצמכם שאתם מציעים לאורח כוס תה או קפה, והם היו מבקשים לערבב להם 7.5 כפיות – לא הייתם מרימים גבה? איזו אמא הייתה מערבבת לילד או לילדה כמות כזו של סוכר במים? או נותנת לאכול בכפית, שזה היינו הך. ומי שלוגם עוד כוס, זולל עוד כך וכך כפיות. 

וברמת הצריכה החודשית של המשפחה  –  באותם 21 ליטר שתייה ממותקת יש יותר מ- 2 ק"ג סוכר מיותרים, שאין בהם תועלת תזונתית וחייבים לשרוף אותם לריק. המאמץ הגופני שהיה דרוש לי לשרוף את הקלוריות המיותרות הוא כ-13.5 שעות ריצה – זאת בנוסף למאמץ שלי לקבוע עיתים לכושר מדי שבוע.  זמן ביטול תורה. 

ומכאן אפשר לעשות חישוב גס "על גב המעטפה", של כמה משפחה משלמת על העונג המפוקפק, ביחס לעלות הריאלית של הייצור השיווק וההפצה. 2 ק"ג סוכר עולים בסופר כ-8 ₪. 21 ליטר מי ברז עולים כ-14 אגורות. נניח שמוסיפים קצת מיץ לימון במקום החומצה זרחתית, קרמל, גזוז, וכימיקלים שונים שתמצאו ב"ממתק" המסחרי והגעתם לעלות ייצור עצמי של כ-10 ₪ או חצי שקל לליטר שתייה ממותקת תוצרת בית. 

אבל ע"פ הלמ"ס המשפחה תוציא  90 ₪ או יותר! תהיתם למה תשלמו 800% או יותר ממה שיכולתם להכין בבית? יש כמובן הוצאות על הבקבוק, שינוע והפצה ופרסום, אבל האם אנו באמת רוצים לשלם מאות אחוזים למי שמרוויח על חשבון בריאותינו משום שהצליחו לשכנע אותנו שהסוכר הנוזלי הוא "טעם החיים"?. האם אנחנו באמת צריכים להפנות את הכעס למשרד בריאות וממשלה שעושה כמיטב יכולה להגן על בריאותינו ולסייע לנו לשלוט ביצר? עובדה שהמיסוי עובד במדינות רבות בעולם, ובמקומות שונים היצרנים ספגו את המס מבלי להעלות מחירים. שולי הרווח הגדולים יכולים לעבור דיאטה מבלי לפגוע בבריאותם. ובטח שמבלי לפגוע בבריאות הציבור. כך לפחות הם משלמים מקצת ממחיר העששת והסוכרת התחלואה והנזקים לסביבה הקשורים בכך. 

אז צריך להשקיע בתוכניות קידום בריאות, ולמקד מאמצים מיוחדים באוכלוסיות בסיכון גבוה. והנה מקור ראוי להשקעה במאמצים אלו – רווחי מס משקאות ממותקים ככל שיהיו. כך כולנו נרוויח בריאות ורווחה. 

סוף דבר, הכי בריא לגוף לנפש ולכיס לשתות מים, כדברי הנביא ישעיה, "הוי כל צמא לכו למים". 

הכותב הוא חבר סגל בביה"ס למדעי התזונה של האוניברסיטה העברית בירושלים.