הוא היה המצליחן הגדול ביותר מבין חבריו, אבל גם זה שרודף את ההנאות יותר מכולם..
יום אחד תפסו אותו חבריו:
"קובי, גלה לנו מהסוד שלך קצת"…
עוד באתר:
איך עושים את זה?
כולם אתאיסטים גמורים שלא יודעים בכלל מי זה הקב"ה מאלה שרק ההנאות עומדות לנגד עיניהם ותו לא…
אבל יום אחד בהיר התפוצץ הדינמיט…
רחש בחש עבר בין חבריו..
"חבר'ה, קובי חזר בתשובה".!!!!
איך הוא עשה את זה? מה גרם לו לעשות את זה?
בשיחת זום שכינס את כל חבריו סיפר להם את סיפורו, ואפילו כמה מהם השתכנעו שככה צריך לעשות..
ובינינו..
מה גרם לקובי לעשות את זה?
הבה ונראה:
בפרשת השבוע אומרת התורה הקדושה בהתגלות יוסף לאחים:
"ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" (מה,ג).
מדוע לא ענו?
אומר רש"י הקדוש: "מפני הבושה".
ואמרו חז"ל (ילקוט ויגש רמז קנב'): "אמר ר' שמעון בן אלעזר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכו', יוסף קטנם של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה".
ומקשה הגאון ר' חיים שמואלביץ' זצוק"ל (שיחות מוסר, עמוד צט') – איזה תוכחה עוד אמר להם יוסף חוץ מהמילים "אני יוסף העוד אבי חי", שנתביישו האחים מפני שהוכיחם?
ומתרץ הרב דברים נפלאים וזה לשונו:
"ומכאן נלמד מהי מהותה של תוכחה, כי אין ההוכחה דברי כיבושין ומוסר, כפי שאנו רגילים לחשוב, אלא התוכחה היא העמדת האדם על טעותו, ומיד כשמכיר ומודה שטעות הייתה בידו הרי זה קיבל תוכחה".
"וכשאמר להם יוסף "אני יוסף", כלומר, אני אחיכם הקטן שמכרתם אותי לעבד, והרי אני לפניכם מלך ומושל בכל ארץ מצרים וככל דברי החלומות אשר חלם, והראה להם שאף במכירתו לעבד נתכוונו לבטל את חלומותיו, דווקא מכירה זו היא שקירבה את קיום החלום ועל ידה על על כסא מלכותו, מזה נוכחו האחים לדעת כי טעות גדולה הייתה בידם בהעריכם את יוסף שלט כראוי, ובחושבם כי מעשיהם ירחיקו ויבטל את דבריו, בעוד שבמעשה ידיהם הם קירבו וקיימו את דבריו. וזו היא התוכחה הגדולה ביותר לראות כי נהפכו פני הדברים מן הקצה אל הקצה ואין יוסף "בעל החלומות" בעלמא, אלא נבואת אמת הייתה בפיו, והיא הבושה הגדולה שתקפה אותם, ועל כן נבהלו מפניו.
ומכאן אמר ר"ש בן אלעזר "אוי לנו מיום הדין או לנו מיום התוכחה", שאם כאשר הקטן שבאחים העמיד את אחיו על האמת נגרמה בושה ובהלה כזאת לאחים הגדולים שבטי י-ה, על אחת כמה וכמה לכשיבא הקב"ה ויעמיד כל אחד ואחד על טעותו, מי יכילנו.
ומסיים הרב קטע זה בספרו בלקח נפלא שכל אחד יכול לקחת איתו לבנין לבינה ועוד לבינה לחיים טובים ומאושרים:
"ועומק טעמו של דבר הוא [וזה יסוד גם לאדם שרוצה לחזור בתשובה באמת בכל ליבו] כי הטעות אינה בדעתו ובסברתו של האדם גרידא, אלא שאדם שחי בטעות הרי ע"פ טעות זו מכלכל הוא את כל מעשיו ימים רבים, ובהתגלות הטעות עומדים לנגד עיני האדם את כל מעשיו וכל פעולותיו ונוכח הוא לדעת שאינם כשורה, ואין לך בושה וחרדות גדולה מאלו, והוא מה שאמרו חז"ל: "לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה", "לפי מעשיו", היינו שהתוכחה היא במה שיראה האדם את מעשיו, והנה אין בהם ממש, וכל מה שנתכוין לעשות במעשיו וכל תכלית פעולותיו הבל וריק, אוי לאותה בושה, ולכן יותר ממה "שאוי לנו מיום הדין", הוא "אוי לנו מיום התוכחה".
לחיות בטעות זה הסבל הכי גדול…
אבל החכמה היא להתעלות מעל זה, לעשות ריסט למערכת ולחשב מסלול מחדש…
לחזור בתשובה – במילים פשוטות!!
והאם באמת כל כך גדולה מעלתו של החוזר בתשובה?
הבה ונקרא את סיפורו של המגיד ר' ראובן קרלנשטיין זצוק"ל (יחי ראובן, שמות עמוד שע):
"לפני שנים עמדתי לפני ניתוח קשה באמריקה. כדרך העולם הולכים לצדיקים לבקש מהם ברכות – "כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" (בבא בתרא קטז.) – החלטתי גם אני לקבל ברכה מצדיק. קמתי ונסעתי לירושלים, ובאתי לעיר העתיקה לישיבת 'אש התורה' לבקש ברכה. כי בישיבה ההיא ישב ולמד יהודי, אולי שמעתם עליו ר' אורי זוהר.
אני נכנס לבית המדרש, הוא ישב עם טלית ותפילין כמדומני, לומד בהתמדה עם החברותא. לא רציתי להפריע באמצע, המתנתי לרגע שיקום ממקומו, ואז נגשתי אליו ואמרתי:
"ר' אורי תשמע, אני צריך לעבור נתוח לא קל בארצות הברית. אני הולך לצדיקים, וגם אליך אני בא עכשיו לקבל ממך ברכה".
הסתכל עלי בתמהון: "ר' ראובן, טעית בכתובת, אינני נותן ברכות. לשם כך צריך ללכת לצדיקים, לחכמים, לא אלי, אף אחד לא מבקש ממני ברכות!"
"ר' אורי, אני מגיע ממני מבני ברק במיוחד, לקבל ברכה ממך" – התחננתי.
"תהיה בריא, מה אתה רוצה ממני? מה נטפלת אלי?"- התחנן הוא [וכבר אמר "תהיה בריא"…]
"תשמע", אמרתי לו, "זה לא יעזור לך. אני נוסע פעמים בשבוע מבני ברק לבת ים, ובדרך עובר בכביש גהה. ובכביש גהה – אומרים שעוברים בו ששים ריבוא איש מדי יום, וגם אם פחות מששים ריבוא, לא נורא. ועל הכביש, באחד הצמתים, תלוי שלט ענק, כפליים או שלוש פעמים מבית המדרש הזה, אותיות ענקיות, כל אות מטר ויותר. לא שייך לא לראות את השלט. ומה כתוב בו?
שפתים ישק: "אורי זוהר, אחרי הכל, גלה לנו הכל, מדוע עזבת את הכל?"
אתם שומעים?
"אורי זוהר, אחרי הכל, גלה לנו הכל, מדוע עזבת את הכל" – כי הוא שיחיה, עזב את הכל, נמלט מהזוהמה, התנתק מהבוץ של הבלי העולם הזה.
אמרתי לו: "ר' אורי, אם זכיתם לקדש שם שמים, אני צריך ברכה מכם".
ואני הקטן אומר:
"ראו מה גדול כוחו של החוזר בתשובה"!!!
ודי למבין!!!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
===
המאמר מוקדש לרפואת הילדה:
אדל בת עדי הי"ו.
בתושח"י.
