"אריות הים" – "שייטת 13" – "סיירת מטכ"ל".
שם שכל אמריקאי וישראלי מתחיל בצבא, עובר רטט בגוו..
אימונים מפרכים, ראיונות עומק, וכל מה שחייל שרוצה להיות "משהו" בצבא עובר..
עוד באתר:
מפקד שעושה פעולות נועזות במדינת אויב, וכל חייליו חוזרים בשלום לבסיסם.
ואם מזיזים את זה במקצת לרוחניות, נשאל את זה באופן הכנה ביותר:
"האם יש מישהו שלא רוצה להיות מרן הרב עובדיה ע"ה? חכם שלום שליט"א? ר' ברוך מרדכי אזרחי שליט"א? ושאר גדולי ישראל שליט"א?
תלוי מה אתה עושה ואיפה אתה רואה את עצמך? כמוהם? או אפילו בשאיפה כנה להיות כמותם?
יש לדון על כך..
אבל האם זו שאיפה נכונה ואמיתית?
בוא ננסה לבאר את זה במקצת:
אומרת התורה הקדושה בפרשת השבוע בברכת יעקב אבינו לבניו (מט,ט – יז- כז): "גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו, יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רוכבו אחור, בנימין זאב יטרף בבוקר יאכלל עד ולערב יחלק שלל".
ישנה שאלה מעניינת בפסוק זה – האין זה מפליא עד מאוד שיעקב אבינו בשעת הברכות מדמה את בניו ליצורים הללו? מה התכוון יעקב אבינו שנלמד מההשוואות האלה?
כותב על כך ביאור נפלא הגאון ר' אביגדור מילר זצ"ל בשיחותיו (עמוד קמט, מהדורת דרך החיים):
"התשובה היא שיש בהם מרץ וכוח, אנרגיה וחיות, מרוב חיות והתלהבות, הם מפעילים את כוחם על כל סביבתם. נראה שמשום כך דימה יעקב אבינו את בניו לחיות אלו, כי את התכונות הללו ביקש לראות בעתידם של בניו.
לכשנתבונן בדוגמאות הללו שנתן לנו יעקב אבינו, נבין מהו סוג האנשים שהקב"ה מחפש וכו'".
"אילו שאלנו מבין כל האנשים שישנם בעולם, באיזה סוג אנשים ה' מעוניין? מי יכול לשרת אותו באופן הטוב ביותר? מסתבר שהיינו בוחרים באנשים השקטים והנוחים, אותם ההולכים בטח במסלול חייהם במנוחה ושלוה, אינם מתנגשים עם אף אחד, ולא נלחמים על שום דבר. ברם, לא באלה בחר ה'. אמת, גם לאנשים השקטים יש מקום לעולם הבא, ואף הם עתידים ליטול שכר על היותם נוחים לבריות, אבל הגדלות היא מהם והלאה, אי אפשר לגדול ולהצליח בעבודת ה' בלי חיוניות וכוח.
לכשנתבונן עוד בתכונותיהם של האריה, הזאב והנחש, נראה שבאופן כללי הם נמנעים ממגע עם בני אדם, על אף היותם בעלי אנרגיה, חיות וכח כה גדולים, הם אינם משתמשים בכוחם כי אם בשעת הצורך, כשהם מרגישים מאוימים או בשעה שמתגרים בהם. רק אז מתעורר טבעם הכוחני לפעולה. וכך, הקב"ה מעוניין באנשים בעלי תכונות אלו, אשר בשעת הצורך יעמדו איתנים ויילחמו למענו, בעת הצורך ינהגו בכל תכסיסי צבא ומלחמה! לפעמים צריכים עבדי ה' לנקוט מידה של אכזריות, או מידה של גאווה, בהתייצבם כנגד הרשעים, ואפילו לקרוע את הרשעים לגזרים: "וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל, מה עשה לו... היה מחתך מבשרו כזית ומאכילו לנעמיות", (תנחומא, תצא,ט). בעת הצורך, הם יעשו זאת בלא היסוס, "ובערת הרע מקרבך"! (דברים יג,ו) "עבד ה' אינו יכול להיות חלש. עליו להיות לוחם", ולא לשכוח את ה"שפיפן עלי אורח".
הבה נתרגם קצת את דבריו למילים שלנו:
הקב"ה בוחר דווקא באנשים שהם כעין סיירת מטכ"ל תורנית, שנמצאים תמיד בקו החזית הרוחנית בכל הזדמנות, ואלו הם בחורי הישיבות והאברכים, שיושבים ועוסקים בתורה ומקבלים משכורת לפעמים גם זעומה, מרצון אמיתי וכנה לעשות נחת רוח לבורא יתברך, אף אחד לא ביקש מהם, ואף אחד לא הושיב אותם בכוח בספסלי הלימוד, הכל הוא משאיפה אמיתית לעשות נחת רוח לבורא יתברך, "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה", נאמר בפרשה הקודמת, יעקב אבינו רצה לפתוח ישיבה, כי אחרי שיורדים לארץ מצרים, ארץ של טומאה וכישופים, צריך להכשיר לוחמים, שיודעים להתשמש בטקטיקות המתאימות כשצריך אותם.
ולכן כאן בפרשתנו מדמה יעקב אבינו את בניו כל אחד למשהו אחר, כי כמו שהם להבדיל ממכם לוחמים בשעת הצורך, כך אתם תצטרכו להיות כמותם, להיות לוחמים מספר 1 ותמיד שואפים לעוד.
כמו גדולי הדור שליט"א וזצוק"ל.
אל תשכחו שלא סתם ישנו משפט רווח מאוד, שייחסו אותו לכל כך הרבה אנשים, חלקם גדולי וצדיקי הדורות הקודמים, אך נראה שאף פעם לא ינוס ליחו:
"מי שלא רוצה להיות גנרל, לא יהיה אפילו חייל פשוט"!!!
מי שלא שואף להיות מנהל, להיות במשרה יותר טובה ממה שהוא היום, אפילו מנקה פשוט הוא לא יהיה, כי אין מה שמניע אותו, ואין מה שידחוף אותו הלאה כמלאך האומר לו גדל!!!.
ואתם יודעים מה, חשבתי על משהו...
הבה ואספר לכם:
לפני כשבועיים בשבת חנוכה, שהיתי בשבת בשכונת גאולה בירושלים, להריח את הסמטאות את הבתים את ההווי של עיר הקודש והמקדש, ואת הקדושה השוכנת בה, יש בזה תענוג רוחני מאין כמותו, אבל היה משהו שעשה בי גאווה גדולה מחד, ומוסר השכל גדול מאידך...
נכנסה בי גאווה, שאני יהודי, בן לעם הנבחר..
מדוע אתם שואלים?
רק להסתובב בערב שבת חנוכה, וכן גם כן במוצאי השבת, ולראות את כל החנוכיות בחצרות הבתים, זה מספיק, את הבחורים האמריקאים שעזבו הכל, משפחה בחו"ל, קולג' מובחר, אוניברסיטה וכו', והחליטו אנחנו פותחים דף חדש בארץ בישיבה קדושה, והם מדליקים ביחד את הנרות ורוקדים ליד החנוכיות לשירת: "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים"..
היש לך הקרבה יותר גדולה מזו? שהכל למען התורה!
אבל אעפ"כ תדבר איתם בשפתם, המעניין הוא שכמעט תמיד תמצא אותם עם חיוך על הפנים!
הא, אבל לכאורה עזבתם משפחה ואת כל מה שהיה לחם בארה"ב?
התורה שווה הכל..
האם אלה לא לוחמים? האם אותם הבחורים הללו לא נקראים לוחמים ברגשותיהם למען התורה?
ואני הקטן אומר:
"אשרם ואשרי חלקם"!!!
אלה לוחמים אמיתיים, שמוותרים על הכל למען ערך עליון שהם מאמינים בו בכל נפשם ובכל מאודם...
כמה אפשר ללמוד מהצדיקים הללו מוסר השכל גדול!!
וככה אני מאמין..
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לעילוי נשמתה הטהורה של הילדה הצדיקה:
אדל בת עדי ז"ל.
שנלב"ע ל"ע בליל עשרה בטבת בשבוע האחרון..
ת.נ.צ.ב.ה.
