"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופייה של ירושלים". (תלמוד בבלי, קידושין מ"ט ע"ב)
מבאר המהר"ל כי הגדרת יופי מתבטאת בשילוב פרטים רבים למכלול אחד "השלם גדול יותר מסך חלקיו", תמונה יפה היא תמונה בה מתמזגים אלמנטים שונים לכדי יצירה מושלמת, כזאת שכל פרט בה מבטא חלק מהאומנות הכוללת של הציור.
יופיה של ירושלים מבטא את המקום בו מתכנסים להם יחד רוחניות וגשמיות בהרמוניה ובחיבור, למרות שבמהותם יש חוסר התאמה והנגדה ברורה, קדושת המקדש יוצרת את מושג קדושת החומר, במשכן ובית המקדש אין מקום לסגפנות.
עוד באתר:
מקומם של הכהנים בבית המקדש איננו בהתנזרות, אלא באכילת בשר הקדשים שנעשית בקדושה ובטהרה והרי היא אכילה קדושה ונעלית.
זהו גם כן המושג "שירו לנו משיר ציון" שיר נעשה על ידי חיבור צלילים שונים ומגוונים שאין משמעות לכל צליל בפני עצמו, חיבור תו לתו וצליל לצליל יוצר 'מנגינה' 'שיר', כפי שהפסוק קורא לתכשיט 'שיר' ואצדעה, שיר הוא חיבור פנינים או כדורי זהב אחד למשנהו ויוצר תכשיט בפני עצמו.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הוא ציווי על דרך חיים של הדת היהודית, קדושת הרוחניות מונכחת במצוות המקדש ובהקרבת הקורבנות, אין לה לסגפנות המצערת ומדכאת את האדם, מקום בבית המקדש, תפיסת תרבויות ודתות שונות כי על האדם להתנתק מהגשמיות ולשאר בתוך אידה רוחנית עליונה ללא כל קשר לארציות האדמה והמסתעף ממנה, פושטות את הרגל, מהסיבה הפשוטה אם מתעלמים מהמציאות, היא איננה מתעלמת מאתנו.
הקב"ה מצווה על עם ישראל לבל יהין שום איש להשאר בהר סיני תחת רשומם של 'קולות וברקים', יש משכן, אליו צריכים להתחבר, לתרום, ולהתאמץ להנכיח אותו בתוכנו.
אם לאדם יש שני דמויות זאת שבבית המדרש וזאת בחיי המעשה, אם האדם חי בחלוקה ברורה בין חייו האישים לחיי עבודת ה' רק בשעת עשיית המצוות, הרי שחסרה לו 'צורת היהודי' גם בשעת מעשה המצווה, לימוד התורה והתפילה.
יש בכוחם של תרי"ג מצוות להשפיע קדושה וטהרה גם על חיי החומר ויש בכוחה של תורת ישראל להשפיע על חייו הפרטיים של כל אדם מישראל, זהו הפשט בדברי המדרש "ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחד מכם"
