"מתנה משמים": החברים מהישיבה בשיר לזכר החבר הקדוש | צפו

"מתנה משמים"
שיר שכתב יהודה דימנטמן הי"ד בשנות לימודיו בישיבת נחלת ישראל.
לחן: צור חיים בן משה.

יהודה דימנטמן הי"ד, למד בישיבה הגבוהה "נחלת ישראל" בשנים תשע"ה-תשע"ו יהודה התאמץ והתעמת עם לימוד הגמרא בצורה יומיומית, כאשר לאחר זמן זכה להגיע למתיקות התורה ולאהבת תורה עצומה. בחורי הישיבה היום, הלחינו שיר שיהודה כתב המביאים את רחשי נפשו בסולם אהבת התורה.

התלמידים בישיבה נקשרו בדמותו ולאחר שראו את השיר עם מילותיו המיוחדות של יהודה הלחינו וביצעו את השיר לעילוי נשמתו. יהי זכרו ברוך

עוד באתר:

מלכודת מוות בכביש המהיר

"אנשים שוכבים על האספלט ומתפללים, זה פשוט לא הגיוני"

ישראל מאיר

צפו בתיעודים

נס בירושלים: רסיס ענק חדר את תקרת ה'קלויז' של בויאן

נתי קאליש

השיעור המלא

ה' לא עשה נס באיראן; הוא עשה משהו גדול יותר

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

המים הזידונים

הנהג רץ להתמגן והרכב נסחף לנחל: צפו בחילוץ

פנחס בן זיו

"יהודה כאב מאוד את היחס של הרבה אנשים לתורה. למשל: אם לחייל יש מסע כומתה אז ברור שכל המשפחה תגיע, אבל אם תלמיד מסיים מסכת המשפחה תבוא?! היא בכלל תדע על זה? יהודה השתדל בכל סיום מסכת להביא כיבוד, להביא את ההורים לחומש, לעשות סעודה וכו'.
למה בגלל שמישהו אומר שעשה כך וכך בצבא אז כולם מעריכים אותו אבל אברך זה בכלל לא מעניין ולא נחשב ולפעמים אפילו מעקמים את האף על זה שהוא לא עשה צבא?. אם היה אירוע משפחתי יוצא על סדר בישיבה אז לא היה תמיד כל כך ברור ליהודה שהוא מגיע. הוא אמר: מה זאת אומרת? אני לומד! (וזה לא שהמשפחה לא הייתה חשובה לו, להפך)." (אתיה אשתו)

שנזכה להידבק במסירות נפשו ואהבתו לתורה הקדושה!

מילים:

שְׁלַב אַחֲרֵי שְׁלַב,
דַּף אַחֲרֵי דַּף,
לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא עָף.

יוֹם אַחַר יוֹם,
שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ,
מִסְתַּבֵּךְ בְּעַצְמִי מַמָּשׁ תָּקוּעַ.

צִפִּיתִי, יִחַלְתִּי, הִתְפַּלַּלְתִּי, וְבִּקַּשְׁתִּי,
אַכְזָבָה הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁקִּבַּלְתִּי.

לֹא רוֹאֶה אוֹרוֹת,
מִתְמוֹדֵד מוּל בְּעָיוֹת,
רוֹאֶה רַק יְרִידוֹת כִּשְׁלוֹנוֹת וּנְפִילוֹת.

מִתְעַקֵּשׁ
פַּעַם אַחַר פַּעַם,
מְנַסָּה לְהַרְגִּישׁ טִפָּה תִּ'טׇעַם.

צִפִּיתִי, יִחַלְתִּי, הִתְפַּלַּלְתִּי וְבִּקַּשְׁתִּי,
אַכְזָבָה הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁקִּבַּלְתִּי.

אֲבָל פִּתְאוֹם שֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי לְאָחוֹר,
רָאִיתִי שֶׁכֻּלֵּי מְשֻׁפָּע בָּאוֹר,
דַּף וְעוֹד דַּף נֶהְפַּךְ לְמַסֶּכֶת,
וּפַעַם אַחַר פַּעַם יָצָאתִי מֵהַתִּסְבֹּכֶת,
שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ הָפַךְ לִשְׁנָתַיִם,
מַרְגִּישׁ שֶׁכָּל חַיֵּי מַתָּנָה מִשָּׁמַיִם!