מדוע רוקדים בשמחת תורה ??
נכון…,אנחנו שמחים עם התורה.
אבל עדיין…מדוע תיקנו חז"ל לרקוד סביב ספרי התורה כשהם מונחים במרכז על הבימה,סגורים ועטופים במעיל ??
האם לא היה ראוי יותר לציין את השמחה שלנו באותו היום בלהרבות בלימוד התורה,
בשעורים,דרשות… ?
האם לא ראוי יותר שנחגוג באותו יום מול ספרי תורה פתוחים – נוסיף בלימוד ?
למה ריקודים מול ספרי תורה סגורים ??
עוד באתר:
בחז"ל כתוב שבשעה שהקב"ה ברא את העולם,
"אסתכל באוריתא וברא עלמא".
פרושו ,שהעולם כולל כל תואיו,תנאיו, והתנהגותיו מתנהל לפי מה שנאמר בתורה.
קיום התורה הוא המייצב והמפעיל של העולם.
אם התורה לא תישמר אז כפועל יוצא,העולם מתקלקל ונהרס.
היהודי הוא זה המצווה לקיים את דברי התורה,פרושו שהוא בפועל גורם לכך שכדור הארץ ימשיך להסתובב על מתכונתו.
הוא "משמן את הצירים" וממלא את הדלק במנועים של קיום העולם.
יתירה מכך,כל הקיום שלנו כיצורי אנוש מובנה על פי מה שכתוב בתורה.
כשאנחנו נבראנו,נוצרנו כך שכל המבנה הגופני והנפשי יהיה שלם ומושלם רק אם נלך ונתנהל לפי התורה.
בכל המקומות שמדברים על "תיקון",הדברים הם כפשוטם.
ככל שנקפיד על שמירת התורה כך אנחנו יותר מתוקנים- שלמים,
כי השלמות שלנו כבני אדם מובנית על מה שכתוב בתורה.
הסתכל בתורה וברא את העולם,כפשוטו.
התורה היא כמו האויר שממלאים בסירה,
זו לא רק אופציה,
זה מה שהופך את בליל הגומי והפלסטיק ששוכב כאבן שאין לה הופכין,לסירה שיכולה לשוט על פני הגלים.
כל העוצמה האדירה הזאת ניתנה לנו- לעם היהודי.
ניתנה לנו היכולת להתאחד יחד עם התורה הקדושה ,ליחידה אחת שמייצרת יקום מופלא.
ניתנה לנו ההזדמנות להתאחד עם אנרגיה רוחנית עצומה שמקשרת אותנו ישירות לבורא עולם.
כי התיקון שלנו והתיקון של העולם,תיקון כפשוטו,
מייצר קירבה והדבקות בבורא עולם.
רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל,האדמו"ר הקודם מחב"ד היה אומר,
שהתורה רוצה להקיף את בימת הקריאה בתורה אולם מאחר ואין לה רגליים,משמש היהודי רגליים לספר התורה ומוליכו סביב הבימה, כמו רגליים המוליכות את הראש.
בשמחת התורה ,השמחה היא עצם החיבור שלנו עם קדושת התורה.
החיבור שמהווה את שלימות הבריאה,
"אסתכל באורייתא וברא עלמא".
אנחנו רוקדים עם ,או מול ספר התורה כולו כשהוא סגור,
כי אנחנו שמחים על עצם החיבור שלנו עם התורה הקדושה.
אנחנו רוקדים את עצם קיומינו.
אנחנו נהפכים בריקוד ליחידה אחת עם התורה הקדושה
התורה היא הראש ואנחנו הרגליים,נמשכים אחריה
מצהירים בכל הוויתנו כי התורה היא חיינו.
בשמחת תורה אנחנו שמחים על עצם ההבנה,ההכרה וההרגשה כי התורה בעצמותה,הקדושה האדירה של התורה,היא חלק מאיתנו,היא ההויה שלנו ושל העולם כולו.
זוהי תפיסה והכרה כי כל קיום המצוות ולימוד התורה הם לא אופציה,
הם ההויה ממש.
אנחנו מחבקים את ספר התורה ורוקדים איתו,
אנחנו רוקדים סביב ספר התורה,
לאמור "אסתכל באורייתא וברא עלמא",
כפשוטם של המילים ממש.
אנחנו מצהירים כי קיום המצוות ולימוד התורה הם לא רק מעשים מחייבים והכרחיים.
התורה היא לא חלק חיצוני מאיתנו שאנחנו מחוייבים להתחשב בו,
התורה היא חלק מאיתנו ממש.
עכשיו,כך אני חושב נוכל להתבונן בעוד נקודה.
מדוע יום שמחת תורה נקבע דוקא ביום האחרון של סוכות ??
כן…אני יודע,זה הזמן שבו ממשלימים לקרוא את כל התורה…
אבל עדיין,למה משלימים לקרוא את כל התורה דוקא ביום האחרון של סוכות ??
תראו בעצמכם את לשון הרמב"ם,
"המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימים את התורה בשנה אחת…."
אבל אם כך שהמנהג הוא להשלים את כל התורה בשנה אחת,
האם לא היה זה מן הראוי להשלים את התורה בראש השנה ??
למה כשהמדובר הוא להשלים את התורה בשנה אחת,חרגו חז"ל מהדרך הרגילה,
וקבעו שהשנה תסתיים ותתחיל ביום האחרון של סוכות ולא בראש השנה ??
בקיצור,מדוע יום שמחת תורה חל ביום האחרון של סוכות ולא בראש השנה ??
תראו מה כותב על זה הרב מרדכי יפה,בעל הלבוש,
"ומה שמסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון של סוכות ולא בראש השנה שהוא יום ראשון מן השנה,הוא ג"כ להטעות את השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה..וכיון שנדחה הסיום וההתחלה דחוהו עד כלות כל הימים טובים כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של יום טוב."
העניין הוא לא רק סיום כל התורה,אלא סיום התורה בפרק זמן של שנה.
בשמחת תורה אנחנו חוגגים עוד שנה של הוויה וקיום אמיתיים.
כל החודשים מחולקים ונכנסים תחת יחידת זמן של שנה.
את שנות החיים שלנו אנחנו גם סופרים ביחידות זמן של שנה.
שנה היא יחידת זמן שראויה לציון והתבוננות.
החיים הם מעין שרשרת שעשויה מחוליות ,כשכל חוליה היא שנה אחת.
שמחת תורה,היא השמחה על סיום התורה בדגש על פרק זמן של שנה אחת.
אנחנו שמחים על עצם קיומינו.
על עוד שנת חיים.
אם השמחה היתה רק על עצם סיום התורה אולי היה מקום לציין אותה בשיעורים ובלימוד,
אבל כשהשמחה היא על עצם החיים עם התורה הקדושה,
שמחה על עוד שנת חיים עם התורה.
שמחה על ההכרה ב"אסתכל באורייתא וברא עלמא",
הצורה היא אמירה שמחברת את הלב דרך שמחה וריקודים,
הפנמה של " אסתכל באורייתא וברא עלמא".
===
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
