1.
היה זה יום מיוחד בעבור עידו פלדמן, מנווה אביבים. הוא ראה שבעלי הכוח, המייצגים את דעותיו ואת השקפתו, אכן פועלים בצורה נהדרת, בעבור המחנה כולו. הוא כבר מחכה לשתף בחוויה את אשתו, מירב, ולספר לה על התחושות המתרחשות בליבו ועל התובנות הנפלאות.
כמוהו גם לאביחי הר-מלך, מהיישוב 'אפרת', היה יום לא רע בכלל, הוא ממש שמח לראות, ששליחי הציבור והפעילים החברתיים של המחנה שלו, מתחילים סוף-סוף להשיב מלחמה ופועלים למען מה שהוא מחשיב כדבר החשוב ביותר, העומד כעת על סדר יומה של המדינה. הוא כבר מסיים את עיסוקיו להיום ונוסע חזרה ליישוב, שם יפגוש את רעייתו, עידית, ויעדכן אותה על היום שעבר עליו.
עוד באתר:
עידו נכנס לרכבו והחל בנסיעה. אפילו הפקקים באיילון, שבהם עומד מדי יום ביומו בדרך חזרה מהעבודה הביתה, לא הסיחו את דעתו מהאושר הגדול, שפקד אותו.
כמוהו גם אביחי, כל הדרך מירושלים על כביש המנהרות, דופק בקצב נעים על ההגה, תוך כדי שמנגן לעצמו שיר נחמד ומשמח.
כשעידו נכנס לנווה אביבים, יגאל, מנקה ה'לובים' השכונתי, שהיה כבר בסיבוב הרביעי להיום, הבחין בפניו הזורחות של עידו, ונופף לו לשלום.
במקביל, ממש באותם רגעים, רכבו של אביחי החל להתקדם לכיוון הכניסה ליישוב, ויהונתן אליצור, שיצא לקצונה ומצא את עצמו לילות כימים יושב בש"ג בכניסה לאפרת, לא יכול היה לפספס את החיוך, שהיה מרוח על פניו של אביחי.
ובתל אביב, לאחר כמה לחיצות על ה'ברקס', סיבובים בהגה ומגע קטן בדוושת ה'גז', הצליח עידו להחנות את מכוניתו בין שני רכבים. "אנשים לא יודעים לחנות!" – הרהר קלות בליבו, אך מיד חזר למצב הרוח הנהדר, שבו היה כל הדרך מהעבודה לבית. הוא צעד בשקט לכיוון דלת ביתו, כדי לא להעיר את דולצ'ה, הכלב הזקן של רן, שבדיוק עבר זריקת טטנוס במרפאה הבוקר.
כמוהו גם אביחי, פילס את דרכו משער החצר אל דלת ביתו, בין העגלה החדשה של יסכה, בת ה-8, לאופניים של אלישיב בן ה-9 וחצי.
הם נקשו על הדלתות בתחושת ניצחון ושמחה. הדלתות ביישוב אפרת ובשכונת נווה אביבים נפתחו… בפתח הבתים, עמדו עידית הר-מלך ומירב פלדמן – שפיר, ובקולות צהלה קראו אביחי ועידו: "את לא מבינה, הם יודעים לעבוד! זה החבר'ה שלנו, הם כתבו בשלטי חוצות ענקיים: חובה להתנגד לדיקטטורה!"
2.
פרשתנו עוסקת בלחם הפנים. במסכת יומא (כא, ב), אמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול היה נעשה בלחם הפנים, סילוקו כסידורו, שנאמר (שמואל-א כא, ז): "לשום לחם חם ביום הילקחו". דהיינו, על אף שלחם הפנים נאפה ביום שישי ונאכל רק לשבת הבאה, מכל מקום נס גדול נעשה לו, כאשר חמימותו וטריותו לא פגו. ומכל מקום היה מי שלא ראה זאת בעין יפה, כפי שמובא ברש"י בספר ויקרא (כד, י) בעניינו של ה'מגדף' שלגלג ואמר: דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, שמא פת צוננת של תשעה ימים?!".
הרבי מגור, בעל ה"אמרי אמת" זי"ע פירש: לכך נקרא שמו 'לחם הפנים', משום שניתן היה לראות בו שני פנים, מי שהביט נכוחה ראה בו את הנס הגדול, ראה את טריותו ואת חמימותו, ואילו הבא לגדף ראה בו פת צוננת. הוא הצליח למצוא דבר, שראוי להיטפל אליו…
כמו בלחם הפנים, כך בכל נושא משמעותי כזה או אחר. שני אנשים יכולים לראות אותו דבר באור שונה לגמרי.
אך לא רק. הסתכלות האדם עצמו משתנה מעת לעת, על פי נגיעותיו האישיות, על פי הסביבה שבה נמצא או החברה אשר אליה משתייך. העבודה של האדם היא להניח את האינטרסים בצד, לנסות לחתור לחקר האמת ולהתנהל על פיה בדרך הישר.
3.
כבר עמד על כך הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" וכתב בלשונו הבהירה: "איך אפשר שנבחין את האמת? הלא בכל דבר, שיש לנו התעניינות, כבר יש לנו נגיעה באחד מן הצדדים.
אמנם התשובה היא שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת, כי גם אחרי אשר יפתה היצר את האדם לומר, כי גם דרך השקר אמת הוא, מכל-מקום יודע הוא בעצמו, שדרך האמת אמיתית יותר, ורק יחשוב את השקר כמו תחליף לאמת."
והוסיף המשגיח: "וזה מחסדי הבורא ב"ה, שלא נתן רשות ליצר לכסות את האמת לגמרי אלא כל אדם יוכל להבחין בליבו באיזה דרך הוא האמת לאמיתו. וכמו שהוא בגלות הגוף שנאמר בה: "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" – כן הוא גם בגלות הנפש, שאין הכרת האמת כלה בתוך גלותו של הסטרא אחרא."
להערות והארות: [email protected]
