מעשה יחיד = מעשה עולמי \ הרב נהוראי אלביליה

מי שמטייל קצת בעולם יכול לראות דבר נפלא..

לכל מקום שתלך, אפילו אם תגיע לאוסטרליה בקצה העולם, תמצא באיזה שהוא שכונה ריכוז של יהודים, או בית קפה או מסעדה כשרה של יהודים.

למה?

כי היהודים מגיעים לכל מקום! יענו לך החבר'ה הבנאליים.

כי היהודים חכמים! מה זה קשור? ישאלו אותך..

אבל החכמים יותר יענו לך כי הם קשורים אחד לשני, ובמעשים שלהם הם משפיעים אחד על השני! אז הם גם יהיו בכל מקום בשביל לעזור אחד לשני! כי כבר אנו יודעים שאחת המידות שקיבלנו מאברהם אבינו ע"ה לדורי דורות היא: "גומלי חסדים".

אבל הבה ונשאל את השאלה הידועה – האם יכול להיות שאני יושב בארץ ישראל בביתי ולוגם לי כוס קפה להנאתי והיה לידי איזה שהוא פרי ובטעות לא בירכתי עליו, השפעתי במעשים שלי על יהודי שיושב בקצה העולם?

הבה קוראים יקרים נפתח יחד את פרשת השבוע וננסה להבין את הדברים:

"דבר אל בני ישראל לאמור נפש כי תחטא בשגגה וכו', ועשה לאחת מהנה" (ד,ב)

והביא המדרש רבה: "משל לבני אדם שהיו יושבים בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה? אמר להם מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח?! אמרו לו שהמים עולים ומציפים את הספינה וכו'.

במילים אחרות אותו מחורר חור בספינה אמר לחבריו: "אני אנוכי, שאוהב אך ורק את עצמי, ואם אני עושה חור לכאורה מה אני קשור אליכם?!

זה מילים שמנתקים את האדם לגמרי מן הכלל דהלא מצאנו בגמ' קידושין (מ.) : "העולם נידון אחר רובו, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".

עבירה אחת יכולה לנתק לגמרי מן הכלל.

והסבא מקלם (ויקרא, בית קלם עמוד רט) ביאר דבר נפלא ביותר, וזה לשונו: "כמו שאם ינתק האדם חתיכת בני מעיים לו זו החתיכה לבד מחסר, אבל מחסר הוא בכל החיות שלו כי האברים כולם משמשים לתכלית אחת היא החיות ומחסר כאן התכלית.

כן, כשמחסר האדם ממצוה אלוקית כאילו מחסר הוא חיות מכל העולם כי כל העולם אחד הוא, משמש לתכלית אחת, הוא רצון השי"ת, כמו שכתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"א פע"ב) כי כל העולם כולו כתמונת אדם אחד, כי כל העולם מלא ארץ ואויר ורוח ואש, ולא יש מקום פנוי כלל.

ולכן אמרו במדרש, משל לאחד בספינה שהיה קודח נקב תחתיו וכו', הלא אתה מביא מים גם עלינו, כך וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" [כנראה שלא רק לעצמו].

וכך להיפך, וכמו שאמרו : "העוסק בתורה לשמה משמח את הבריות (אבות ו,א) כי מחזק התכלית של כלל העולם היינו רצון השי"ת מהשתתפות כולם.

שיחיד עושה מעשים המועילים לעולם, הם גם גורמים נחת לבאי כול העולם.

אדם לא יחשוב: "סליחה, אבל אני יחיד! מה כוחי ומה גבורתי? כל עוד לא הפסקת לחלום בגדול אתה תמיד תצליח במעשה הקטן.

ובמעשה הקטן אפילו תגרום להבאת רוח הקודש!!!

היתכן?

בואו ותשמעו מה כותב הפרקי דרבי אליעזר (פרק לב) על מעשי הצדקות שעשה שלום בן תקות בעלה של חולדה הנביאה:

"ר' זעירא אומר תדע לך כוח הצדקה, בוא וראה משלום בן תקות, שהיה מגדולי הדור, והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה, היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר, וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו עליו, ובזכות צדקות שעשה, שרתה רוח הקודש על אשתו (חולדה) שנאמר: "וילך חלקיהו הכהן אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקות", ולמפרע נקרא שמו בן סחרה כשם שאתה אומר כי טוב סחרה, וכתוב אחד אומר בן סחרה.

וכשמת בעלה חסרה צדקות בעליה, ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקות וראו את הגדוד שבא עליהם והשליכו את האיש אל קבר אלישע וחיה שנאמר ויגע האיש וכו'.

ואחר כך הוליד את חנמאל שנאמר "הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמר".

וכך נולד חנמאל מסיבה אחת ויחידה מצדקות שאבא שלו עשה הוא זכה בתחיית המתים, והוא זכה להוליד עוד ילדים.

הוא הוא יכל לוותר?

וודאי..

האם הוא יכל שלא לחלק צדקות?

 וודאי..

אבל הוא בחר אחרת ותראו למה הוא זכה..

הלוואי ונזכה לזה ולו במעט מן המעט

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

---

המאמר נכתב לרפואת מורי ורבי עטרת ראשי

ר' חיים שמעון פינטו שליט"א בן הרבנית מדלן מזל טוב זיע"א

בתושח"י