אמש התקיים מעמד "לחיים" מצומצם, במעון הנופש בדאבוס שבשוויץ, לרגל "יום הבהיר" - יום הולדתו ה- 78 של מרן האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א.
בשמחת ה"לחיים" נראה הנגיד הרבני מתתיהו ישראל גרוזינגר שיחי' איש אמונו של מרן האדמו"ר שליט"א, אשר הגיע במיוחד למסיבת הלחיים כמידי שנה בשנה.
האדמו"ר נולד בסוף שנות השואה האיומה, ודבר לידתו נודע לזקנו בעל ה'אמרי חיים' רק בימי חג הסוכות של שנת תש"ו. בעת קראו את שמו, רבתה השמחה בחצר הקודש בלידת נצר קודש הנושא שמו של הסב"ק בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א.
עוד באתר:
[גלריה]
כעבור 13 שנים בהיכנסו לנועם עול תורה ומצוות, בעת שהניח האדמו"ר תפילין אצל זקנו בעל ה"אמרי חיים'' זיע"א, הלביש זקנו בגדי שבת בגודל שמחתו ואף הורה לא לומר תחנון ביום גדול זה. באותה שנה הקדימו את יום העצמאות ליום חמישי ד' אייר, והאדמו"ר גם הניח תפילין באותו יום, עקב כך שתאריך יום ההולדת חל באותה שנה בשב"ק.
בכתבי העת דאז נכתב בהלצה 'ויז'ניץ חגגו עשור להקמת המדינה', כיוום שכאמור בעל ה'אמרי חיים' הורה לא לומר תחנון לרגל שמחת הבר מצווה. ה"אמרי חיים" הורה אז לומר את מזמור 'תפילה לדוד' כנהוג לפני שיר של יום, בהדגישו 'להוציא מליבם' "שלא יחשבו שהנני חוגג יום חג קבוע ביום זה".
הסיבה בגינה הדגיש מרן ה"אמרי חיים" שכן צריך לומר "תפילה לדוד" הייתה בגלל שמעמד ההנחת תפילין התקיים בשנת תשי"ח בבית החולים אסותא שם שהה ה"אמרי חיים" אחר אירוע חמור שעבר, והבחין שעובדי הבית חולים מלחשים שלא אומרים תחנון כי זה יום חג, ואז אמר מיד לומר 'תפילה לדוד' שזה אומרים רק ביום של תחנון.
נקודה מעניינת, במיוחד בימים אלו בהם יש מאבק על זהותה של המדינה, היא שהחילונים אז בימים ההם, כן ידעו מה זה אי אמירת תחנון, היום סביר להניח שהחילנוי הממוצע לא מבין את ההבדל בין יום שאומרים בו תחנון לבין יום שלא.
התיעודים מדאבוס:
