המרדף אחר השלמות

אתם מכירים את אלה שהכול אצלם צריך להיות בדיוק ככה, ולא אחרת. אלה שתמיד מתעקשים לעשות את הדברים "כמו שצריך". אלה שכשהם טועים הם אינם מפסיקים לחשוב על הטעות וכשאחרים טועים, הם יוצאים מדעתם.

פרפקציוניסטים כל הזמן חושבים על הצורך במושלמות. המחשבות האלה מטרידות אותם, וזה הולך ומחמיר ככל שהם מתקרבים להחמצת דד-ליין כלשהו. הם אנשים מצפוניים, תמיד מנסים לעשות מעבר לנדרש, לא מצליחים לאבחן את הרגע שבו משהו הוא 'טוב מספיק'. כשהם מחמיצים את המשימה או מקבלים פידבק שלילי, התגובה הרגשית שלהם חזקה יותר מהנורמה. הם לוקחים על עצמם את כל כובד האחריות ולעיתים גם אשמה גדולה. התנהגות זו פוגמת באיכות חייו של השואף לשלמות ואף משמשת כגנרטור של לחץ כלפי הסובבים אותו. כלומר הוא גם מפעיל פרפקציוניזם עצמי ואף פרפקציוניזם מכוון סביבה. הוא מבקר אותם על פי אותם סטנדרטים שהוא מפעיל על עצמו ובכך יוצר אי נעימות עם הסביבה. הפרפקציוניזם השלישי הוא ההרסני ביותר כי הוא מוביל לא רק ללחץ אלא גם למצוקה כרונית וזהו הפרפקציוניזם המחושב חברתית – מבקר את הסובבים אותו לפי אותם סטנדרטים שהוא מפעיל על עצמו וכך יוצר אי נעימות עם הסביבה.

פרפקציוניזם מדאיג

ניתן להבחין בין שלושה סוגי פרפקציוניזם: עצמי – סטנדרטים אישיים גבוהים, מוכוון סביבה – דרישת מושלמות מאחרים ופרפקציוניזם מחושב חברתית – התנהלות מתוך אמונה שאחרים מצפים ודורשים שלמות. דיוק זה הוא ההרסני ביותר כי הוא מוביל לא רק ללחץ אלא למצוקה כרונית.
בעיות רגשיות רבות נובעות מהשאיפה לשלמות. חרדה, דיכאון, דאגה מתמדת ואפילו פוביה חברתית. הבעיה שאנשים מסוג זה אינם נוטים לבקש עזרה – הם מפחדים מהסטיגמה וממה שיחשבו עליהם אם יודו בזה. למראית עין הם בונים לעצמם דימוי של אנשים לא פגיעים, ולמעשה מסתירים את רגשותיהם האמיתיים מאחורי מסכה. כאילו הכל בסדר, גם כשהכול ממש לא.

שאיפה לשלמות

אנו נתקלים בפרפקציוניסט הנוירוטי, שכל הזמן רוצה להיות מדוייק לגמרי, אבל מרגיש שלעולם לא יגיע לנקודה הזו ויש פרפקציוניסט נרקסיסטי, שמרמה את עצמו וחושב שהוא אכן מושלם ולכן מתקשה להבין את האחרים סביבו שלא מתאמצים בכיוון הזה ומפגין יחס מאד ביקורתי כלפיהם.

החתירה לדיוק משפיעה גם על העבודה. פרפקציוניזם יכול להוביל לשחיקה וללחץ בעבודה. וחשוב לדעת כי מחקרים גילו כי אין כמעט קשר בין פרפקציוניזם לבין הישגים. לכן, אם פרפקציוניסט רוצה להצליח הפוקוס שלו צריך להיות על קבלת העצמי, לנהוג חמלה כלפי עצמו. אין בעיה בכמיהה למצוינות אבל מיותר להתעסק בכמיהה למושלמות

השפעה הורית

יש חשיבות מכרעת לילדות ולהורות ולסוג הפרפקציוניזם האם הוא סתגלני – מעודד הישגיות או לא סתגלני שגורם לבעיות נפשיות ופיזיות. במידה שאימהות משתמשות באסטרטגיות של דרשנות יתר כלפי ילדיהן, מערערות את עולמן הפנימי, וגורמות להתפתחות חוסר ביטחון. לחץ שמופעל על צעירים יכול להוביל לבעיות רגשיות ולדיכאון המלווה בתחושה שהם מובסים ולכודים, במיוחד כאשר הציפיות של ההורים לוו בביקורתיות גבוהה.

הדיוק לעיתים מאפשר שחרור

פרפקציוניזם מתדלק יצירתיות, אבל פעמים רבות הפרפקציוניסטים לא מרוצים מההישג, כי הם חשים שהיו יכולים לעשות את הדברים בצורה טובה יותר. להיות אדם מדויק זה לא להתפשר, לחתור כל הזמן אל האמת שלך, להיות בפוקוס. הכפתור הפנימי שלך כל הזמן במרדף אחר נקודת הכיול. זה קצת כמו לסובב כפתור של רדיו ישן – כשאתה לא במקום הנכון אתה שומע הרבה רעשים, כשהגעת למקום הנכון המסר ברור ומדויק.

הדיוק הפנימי

הדיוק נמצא בקרבנו מהרגע שבאנו לעולם. כילדים פעלנו לפי נטיות לבנו ולפי האינטואיציה שלנו הרבה יותר מכפי שאנחנו פועלים בבגרותנו. כמבוגרים אנו חשים לעיתים שהקול המקורי שלנו אבד. התרגלנו להקשיב לאחרים, להתחשב במה יחשבו עלינו ולהעדיף את טובת הכלל על פני טובתנו אנו. כשעולה לפעמים הקול של דמותנו האותנטית, אנחנו משתיקים אותו או מתנגדים לו באמתלות שונות. הדיוק הפנימי מאפשר לנו להיות רגישים לסביבה, ועדיין לפעול מתוך רגישות והקשבה לעצמנו. זה מביא אותנו לתחושת שלמות עצמית והופך אותנו למאושרים יותר.

במידה ואינך מדויק הינך מרגיש לעיתים נטול כוחות וללא תקווה. הרבה אנשים מפרשים זאת כמרמור, אבל זה הרבה מעבר לזה. זו תחושה פנימית שמאותת לך שאתה לא במקום הנכון. צריך להקשיב לה ולפעול. לתרגם תחושת בטן למעשים זה מאמץ אין סופי שדורש הרבה אומץ ולקיחת אחריות. זה תהליך שדורש אסרטיביות, כי במערכת שאנו חיים בה, כל שבירה של המסלול הקונבנציונלי, גוררת ביקורת מהסביבה.

לא בדיוק

גם אם אנו לא פרפקציוניסטים, רובנו מעדיפים לראות את העולם בקווים ברורים של שחור ולבן. הטובים נגד הרעים. לכן כשאנו קובעים לעצמנו יעד או מקבלים משימה, אנחנו משתדלים להימנע מהגדרות עמומות וקובעים רשימת פעולות ולוח זמנים מדויק. אלא שזו לא בהכרח הדרך שתעזור לנו להצליח. לעיתים, דווקא שיטת העמימות תביא להישגים. במקרים רבים בני אדם שחושבים באופן מעורפל לאו דווקא טועים, אלא מתנהגים באופן טבעי ונאמן לעצמם ולכן יכולים להצליח יותר. באחד המחקרים בתחום האינטליגנציה המלאכותית התבקשו המשתתפים ללחוץ על תמונות שכללו מספרים שונים של נקודות. התברר שהם הצליחו לזהות את תמונת היעד מהר יותר אם תיארו להם במעורפל מה צריך למצוא (לחץ על התיבה שבה נקודות רבות), מאשר כשקיבלו תיאור ברור (לחץ על התיבה שיש בה תשע נקודות).

מעניין שבדיאטה המצב דומה. אנשים מצליחים לרזות יותר כאשר הם מקבלים משוב לא מדויק בנוסח 'הצלחת לרדת בין 0 ל-2 ק"ג, מאשר אמרו להם בדיוק כמה הם ירדו. הערפול עזר להם לשמור על אופטימיות והעמימות גרמה להם לעבוד אפילו יותר קשה כדי להשיג את המטרה.

הטיפוסים המדייקים

זה נכון שהם לא בדיוק כמוכם ואתם לא תמיד סובלים אותם. בעיקר, כי הם לא עושים טעויות. בדרך כלל, הם יודעים מה הם עושים. הם, למשל, תמיד ייראו טיפ טופ. הם מבינים בדיוק איזה מסר מקופל בכל לוק ובגד והם מדייקים אותו עד לרמת הניואנס. אסור שייראו מתאמצים מדי, וככה, כאילו בנון שלאנט, כאילו לא שמו לב אפילו, רק זרקו עליהם משהו, שיצא במקרה הכי מדוייק. הם גם אוהבים את האוכל שלהם בדיוק. לא "ליד" ולא "איך שיהיה". הם מרגישים כל זיוף. מרוב שהם פוחדים לא לדייק הם עלולים להגיע להשבתה. הם מעדיפים לא לעשות, ובלבד שלא לטעות. אם זה לא יצא להם בדיוק – עדיף שלא יצא. לא פעם כשתיראו מישהו מוכשר באמת בנמנע מלעשות משהו, תגרדו קצת ותגלו שהוא פשוט בנאדם מדויק מדי. הוא לא מוכן להסתכן בזה שיצא לו

"כמעט", בינוני, סביר, נסבל. הגבול בין לצאת בול לבין לא לצאת בכלל, הוא דק ממש. והם כל כך נזהרים במה שהם אומרים, כי נניח שייפלט להם להם משהו לא כל כך מדויק, כזה מביך שעדיף שישתקו. הם לא יגידו את מה שלא נכון לומר, למרות שזה אמיתי ומזה בא להם להגיד את זה. לאנשים כאלה, כל מה שהוא לא מדויק – מבאס אותם. גם אם צבע הפרח לא בדיוק בגוון שהם קונים בדרך כלל, הם מתבאסים. זה כבר לא זה. זו כבר לגמרי לא אותה הנאה.

אנשים מדויקים מגיבים לא טוב כשהציפיות שלהם לא מתממשות. הם חתמו עם העולם חוזה, שהמציאות לא תמיד יכולה לעמוד בו. אתם תגידו שהם קוטרים, אבל באמת קשה להם לשאת את הקיום כשהוא לא בדיוק כמו שהם רוצים. אין להם טווח תדרים. הכול צריך להיות בול כמו שהם סוברים. המדויקים הללו מגיבים רע לחוסר דיוק וזה הופך אותם לנוקשים. הם צריכים שליטה במצב, האגביות זרה להם. אנשים כאלה גם מרגישים הכי נוח עם אנשים כמוהם. מדויקים מסוגם. הם כבר אכלו מספיק חצץ אצל מי שאמר להם: "אל תדאג, סמוך עלי" הם לא סומכים על אף אחד. הם יתכננו כל פרט לפני נסיעה לטיול, לא יתנו שדברים פשוט יקרו. בגדול, הם עסוקים רוב הזמן בלדייק את החיים שלהם. מצוידים במצפן ברור ומפת דרכים. הם לא יורים באפלה, הם לגמרי יודעים מה עובד בשבילם. הנחת העבודה שלהם היא דרך החיים שלהם היא הנכונה והאחת, ואם אתה אוהב את זה קצת אחרת – הם יראו לך שאתה טועה.זו מעין עריצות של דיוק. הכול מלוטש, מהוקצע, מושחז. כאוס? לא אצלם. תקראו לזה מיקוד – בשורה התחתונה, הם לא מבזבזים זמן על סטייה מן הדרך. הם אומנם מפסידים המון דברים בחיים, דברים הרבה פחות מדויקים, והעצה הכי נכונה עבורם היא להחליף את המרדף אחר השלמות בדיוק פנימי. אז מובטח כי גם חייהם וגם חיינו יהיו נוחים יותר.

 

הכתבה מתוך"Fine&stylish" מגזין איכות לציבור הדתי – חרדי

רוצה לקבל את מגזין פיין&סטייליש עד הבית? להיות ראשונה ולהתעדכן בכל מה שמעניין אותך? הצטרפי למבצע המנויים של סוף השנה. 6 גליונות ב-90 שקלים + גליון מתנה. פרטים בטל. 03-5701577