זה (לא רק) משחק ילדים

'אני לא מרשה לך. זה אסור. עכשיו תקבלי עונש.. טוב טוב אל תבכי. את ילדה טובה". דודי בן ה4 ישב על הרצפה במרכז החדר ושיחק עם בובתו.

חשיבות המשחק ומשמעותה בהתפתחות ילדים נחקרה רבות בעיקר על ידי תיאורטיקנים פסיכואנליטיים. בניגוד לדעה הרווחת שלפיה המשחק מהווה רק פעילות חופשית, מקור להנאה והגשמת משאלות למשחק תרומה מהותית לעולמו הרגשי של הילד, להתפתחותו החברתית ולהתפתחות החשיבה.

למשחק הסימבולי יש תרומה מרכזית כמפחית חרדות, כמפיג מתחים וכמאפשר שחזור של מציאות בהתאם לסכמות ורעיונות חדשים. למשל, ילד שפוחד ללכת לרופא משחק כאילו הוא רופא. על-ידי ההתנסות בתפקיד שממנו הוא חושש, הוא לומד לשלוט ברגשות הקשורים למצב המאיים ולהתמודד עם החרדה. דודי בן ה4 'המעניש' את בובתו ולאחר מכן מנחמה , מתמודד עם הרגשות השליליים שהוא חש כלפי הוריו אשר הענישו אותו.

חשיבות מרכזית נוספת היא ההתנסות של הילד בתפקידים חברתיים שונים בזמן המשחק. הילד לומד את התפקוד החברתי בתרבות שבה הוא חי, רוכש מיומנויות חברתיות ומתרגל אותן. לדוגמא: הורה, רב'ה, מורה, שוטר, וכד'. ילדים מרחיבים את יכולתם לפעול בהדדיות, לנהל משא ומתן, לתת הסברים לשותפים וכו'.

המשחק הסימבולי הוא אחד האמצעים החיוניים להתפתחות חשיבתו הסימבולית של הילד לצד, השפה, הקריאה והכתיבה והאמנות. שימוש ב"אובייקט תחליפי" שאופייני למשחקי "כאילו", הוא קריטי בתהליך ההסמלה. שלב זה מייצג שינוי בתפיסתו של הילד את המציאות.

המקל שהופך לסוס הוא גירוי ליכולת להפריד בין משמעות המושג "סוס" לבין הסוס האמִתי. הילד מסוגל עתה להשתמש בייצוג המנטלי של הסוס בלי שסוס אמִתי יהיה נוכח.

שלב זה מהווה הכנה משמעותית לקראת חשיבה מופשטת בגילאים מאוחרים יותר, שבה מתקיים שימוש בסמלים וברעיונות ללא תלות בעולם החפצים.
בנוסף, במשחק כרוך גם בפעילות על פי חוקים והתמודדות עם דחיית סיפוקים. חוקיות זו מצביעה על כך שהילד המשחק פועל בהתאם לכללים חברתיים מוסכמים, כמו התנהגות הורית, עמידה בתור. התנהגות על-פי חוקים מווסתת התנהגות אימפולסיבית והופכת את העשייה למכוונת למטרות.

לדוגמה: הילד שמשחק כאילו הוא אבא, חווה את הרגשת האחריות כלפי ילד קטן, ובתפקידו זה הוא בולם את הילד "שעושה מעשים אסורים". במצב דמיוני זה, הילד גם מתאמן בפתרון בעיות מחיי היומיום.

האם נכון להורים להצטרף למשחק הילדים או להשאירם לשחק לבד?

בהרבה מצבים משחקיים שבהם ילדים מעורבים, הם מתארגנים ומצליחים לפתח בכוחות עצמם משחק סימבולי וסוציו-דרמתי. ניתן לראות במשחקם דמיון עשיר, רצף, המשכיות, התפתחות והנאה. במצבים אלה נכון יהיה מצד ההורה לשמור על המרחב החופשי הדרוש לילדים ולאפשר להם ליהנות מיצירתם העצמאית לאורך זמן וללא התערבות והכוונה.

מחקרים שבדקו השפעת מבוגרים על משחקם של ילדים הראו שילדים צעירים, שאצלם המשחק הסימבולי בראשיתו, כלומר רק מתחיל להתהוות, נתרמים רבות מהשתתפות פעילה של ההורה במשחק.

ישנם מצבים משחקיים בהם רואים לעתים ילדים המנסים לתכנן ולהתארגן, אך נשארים ברמות משחק ראשוניות, כגון איסוף חפצים, משחק של יחידים ללא אינטראקציה, או משחקי הדמיה פשוטים ללא התקדמות . לעתים ילדים מתקשים בפיתוח תוכן משחקי, או שהם "נתקעים" ביכולתם לשתף פעולה ולחלק תפקידם. במצבים אלה הם נראים מתוסכלים ומשועממים. נוצרת תחושה של היתקעות, של דלות וקושי. כמו במצבי –חיים אחרים מתפקידם של ההורים לכוון, לתווך ולעזור לילדים להתקדם ולפתח את יכולתם.

 

 

ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת נפשית במבוגרים וילדים -טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים. קליניקה באלעד ובירושלים. מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה
לשאלות ותגובות [email protected] 052-6346334