למסור את הייאוש: פרשת כי תבוא \ הרב אפרים אפשטיין

פעם אחת בחודש אלול בסיומה של ההרצאה,נגשה נערה כבת 15 וביקשה לשאול שאלה הלכתית.

אותה נערה עברה סיפור חיים מאוד לא פשוט.
מגיל צעיר מאוד הוריה לא היו בתמונה ועד שמישהו הספיק להתערב כבר היה מאוחר מידי.
המושג "בית" היה בעבורה חויה של כאב עמוק,של סבל וחוסר תקוה.
השכונה שבה היא גדלה היא אחת השכונות היותר מוכרות לרווחה, וגם שם היא היתה מקרה חריג.

כשהייתה בת 9 הבליחה קרן אור אל תוך חייה.
זה קרה יום אחד כששוטטה ברחוב בחוסר מעש,היא הבחינה בגור כלבים קטן שהיה נראה
מסכן ועזוב.
משהו בו, כך היא אמרה לי, כנראה הזכיר לי את עצמי,
החלטתי שאני אהיה לו למשפחה.
מסתבר.., היא הוסיפה,שהוא נהיה לי למשפחה,
למשפחה היחידה שלי.
טיפלתי בו במסירות ,
הוא אפילו היה ישן איתי במיטה,פחדתי שיהיה לו קר.
והוא..החזיר לי באהבה ובמסירות, נקשרתי אליו מאוד.
את כל הסודות שלי הייתי מספרת לו,את כל האכזבות וחוסר התקוה,
והוא…היה מאזין בדממה ומביט בי בעיניו החומות כמי שמבין את אשר על ליבי.
הוא היה היצור היחיד בעולם שאהבתי.

לפני כשנה,היא המשיכה, שמעתי בשם אחד הרבנים שזה לא ראוי ולא כדאי ע"פ ההלכה לגדל ולהחזיק כלב בבית.
היה קשה לי…נאבקתי עם עצמי…
אבל קבלתי החלטה.
לקחתי את הכלב שלי ומסרתי אותו לבן משפחה שגר בצפון הרחוק.
לא ראיתי אותו מאז.

אני בשלב זה עדיין לא הבנתי לאן השיחה הולכת.

ואז התחילו לזלוג מעיניה דמעות.
'הרב, אני מאוד מתגעגעת אליו.
מותר לי ללכת ולבקר אותו ? האם מותר לי ע"פ ההלכה לקחת אותו רק לכמה ימים ?'.

אני התרגשתי מאוד.
לא בכל יום נתקלים במסירות נפש של יהודי.

'על שאלתך אני אשיב לך עוד מעט',השבתי לה,
אבל את הרגע הזה, את מה שמתרחש כעת אסור לך להפסיד'.

'כעת יושב הקב"ה בשמים והוא שמע יחד איתי את השאלה ששאלת.
הקב"ה ראה את הדמעות שירדו מעינייך
ואת הקושי והכאב שאת מחזיקה אצלך כבר שנה שלמה
בורא עולם רואה את נקודת השבר שבה את נמצאת,
קושי וכאב שאיש אינו יכול להבין מלבדך.

האם יש לך משהו גדול יותר לתת לבורא עולם ,יותר מאת ליבך ??
האם יש לך מושג איזה רעש עשית בשמים ??
כעת מצביע עליך הקב"ה ואומר לכל צבא השמים, 'תראו את הבת שלי..'.
מכל האנשים שנמצאים בעולמו יש אחת מיוחדת במינה שמסרה עבורו את הנפש.
נצלי את הרגע המיוחד הזה ותבקשי עבור כלל ישראל, עבור עצמך.
את פתחת כעת את שערי השמים.
ואם את מוכנה לעשות לי טובה,אז קחי גם את השם שלי ותזכירי אותי בתפילתך.

את הסיפור הזה סיפרתי השבוע לבחור שאמר לי שהוא לא מסוגל.
'אני לא מסוגל לעשות ולו פסיעה אחת.
אם היית יודע באיזה עומק,באיזה בור תחתיות אני שקוע,היית מסכים איתי.
אני שומע הרצאות ושיעורים ואני מיואש,אני לא מסוגל,זה חזק ממני…'

סיפרתי לו את הסיפור והוספתי:

מאותה נערה למדתי שאת הצער אפשר לתת לבורא עולם.
אז.. למה את הייאוש לא ?

'אם אתה מתוסכל מזה שאתה לא מצליח,אם זה גורם לך לייאוש, אז בודאי גם הקב"ה רואה ומרגיש בכאבך.
הייאש שלך,הכאב שלך על זה שאתה לא מסוגל הוא כשלעצמו פסיעה גדולה קדימה.
הוא בודאי חשוב ומקובל לפני בורא עולם.
האם יש משהו יותר גדול וחשוב לתת לבורא עולם יותר מהלב שלנו ?
תתפלל לבורא עולם שיעזור לך, תגיד לו שאתה לא מסוגל.
תמסור את הצער והייאוש שלך לבורא עולם.
זו הפסיעה שכעת נדרשת ממך.

בפרשת השבוע התורה מזכירה את מצות ביכורים.

"והיה כי תבוא אל הארץ…ולקחת מראשית כל פרי האדמה…ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם".

בהמשך מסבירה התורה שמביא הביכורים אומר לפני הכהן את הצרות שעברו עם ישראל.
לבן הארמי,גלות מצרים…
ואח"כ "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה..".

ואומר על כך רבי נחמן מברסלב רעיון נפלא :

'הביכורים הם בחינת התחדשות, שצריך להביא את הפרי המתחדש בכל שנה. להודות עליו ולספר את כל הצרות שעברו על ישראל מתחילתם.
כי צריכים להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש.
ואל יבהלוהו רעיוניו על כל ההרפתקאות והמניעות והתגברות היצר הרע וכו' וכו' וכל מה שעובר עליו..,
ואמרו רבותינו הקדושים שאפילו אם עבר האדם על כל התורה כולה אלפי פעמים, רחמנא ליצלן – אף על פי כן ,אין שום ייאוש בעולם כלל, וצריך להתחיל בכל פעם מחדש,
כי ה' יתברך מקבל תענוג מהגרוע שבגרועים. על כן צריכים להתחדש בכל פעם, בבחינת ביכורים שהם בחינת התחדשות".'

רבי נחמן אומר שבמצות הביכורים טמון הרעיון
שאף מתוך הצרות-הנפילות הקשים ביותר אפשר להתחדש.
"כי ה' יתברך מקבל תענוג מהגרוע שבגרועים".
אין שום ייאוש בעולם כלל- אין מקום לחידלון.

נו..ואם אתה כן מתייאש ?
אם אתה מרגיש שאתה לא מסוגל ?
אם זה יושב לך בלב,

אז תגיש את הייאוש הזה לבורא עולם.
תן לבורא עולם את הלב שלך,
זה כשלעצמו התחלה חדשה.
אלו הביכורים שלך.

כשאמרתי השבוע את הדברים לאחד "המבקרים" ,הוא הוסיף גם משלו.
'אולי', כך הוא אמר, זו הסיבה שמצות הבאת ביכורים נעשית בפרסום גדול.
בריקודים ובקול גדול.
כי אם כדברי רבי נחמן….
אז כדאי וראוי לפרסם.

---

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]