חוזרים לסלים? הצע"ח: לאסור על חלוקת שקיות מפלסטיק ברשתות השיווק

ח"כ מיכל רוזין (מרצ), הניחה יחד עם שורת ח"כים מכל קצווי הקשת הפוליטית, הצעת חוק חדשה שתאסור לחלוטין מכירה או חלוקה בחינם של שקיות מפלסטיק רגיל, בלתי מתכלה. על הצעת החוק חתומים גם ח"כ מירי רגב, ח"כ צחי הנגבי ח"כ בוז'י הרצוג, ח"כ איתן כבל, ח"כ עמרם מיצנע ועוד.

מטרת הצעת החוק היא להפחית באופן ניכר את השימוש בשקיות פלסטיק בלתי מתכלות כדי לצמצם את פגיעתן בסביבה. על פי הצעת החוק, ללקוחות יוצעו תחליפים בדמות שקיות מפלסטיק מתכלה או סלים רב פעמיים – שהשפעתן על הסביבה קטנה באופן משמעותי.

הצעת החוק מציעה תהליך "גמילה" הדרגתי של הציבור מהשימוש המופרז בשקיות פלסטיק (שקיות ה"גופיה" המחולקות חינם ברשתות השיווק). בתקופת מעבר, שתימשך בשנה הראשונה מרגע כניסת החוק לתוקף, יוכלו החנויות לספק ללקוחותיהם שקיות מפלסטיק בלתי מתכלה תמורת מחיר מינימום שייקבע בחוק. בתום תקופת המעבר (לאחר שנה) יציעו רשתות השיווק ללקוחותיהם שקיות מפלסטיק מתכלה בלבד או סלים רב פעמיים – תמורת תשלום סמלי. החוק לא יחול בשווקים הפתוחים וגם לא יחול על שקיות המשמשות לאריזת מזון בתפזורת (דוגמת פירות וירקות), בהתאם להוראות משרד הבריאות לאריזת מזון.

עוד באתר:

פייק ניוז מתמשך

צפו: כך הגיב בן גביר לדיווח באיראן על מותו

אבי יעקב

הגיע זמן גאולתכם

סודות הגאולה: "עד יום חמישי המלחמה חייבת להסתיים"

הרב ברוך רוזנבלום

החברים לא ויתרו

מחוץ לחומות הכלא הצבאי: חגיגת פורים מאוחרת

נתי קאליש

צפו

הבית הלבן מציג: המלחמה באיראן כמשחק מחשב משעשע

פנחס בן זיו

"השימוש בשקיות הפלסטיק עומד על 11 דקות בממוצע ואין שום סיבה שזמן כה מועט יגרום כל כך הרבה נזק לסביבה ולטבע", אומרים בעמותת צלול ובמועצה לישראל יפה, אשר יזמו את המהלך. "הגיע הזמן שגם מדינת ישראל תתחיל להתמודד עם הנזקים שגורמות השקיות, והצעת החוק הנוכחית היא צעד נכון בכיוון".

ח"כ מיכל רוזין אמרה: "אנו עדים לשנים ארוכות של ניסיונות כושלים להסדיר את מפגע שקיות הפלסטיק המזהמות. הצעת החוק שהונחה היום תעמיד את ישראל בשורה אחת עם מדינות העולם המערבי, שמחד הגבילו את המשך זיהום הסביבה והנוף ומאידך הביאו לציבור פתרונות מתקדמים וישימים המהווים תחליף הולם לשקיות אלו".

ח"כ מירי רגב אמרה: "מהרגע שנכנסתי לתפקידי כיושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת שמתי לנגד עיני את הטיפול בנושאים סביבתיים – החל במיכל האמוניה, דרך הטיפול בחופי הים וכמובן כל נושא המיחזור, שצריך לקבל עוד סיוע ודחיפה, הן של המחוקק והן של האזרחים. זה צעד אחד חשוב במערכה הגדולה על השמירה וההגנה על הסביבה ואיכות החיים שלנו".

כ-2 מיליארד שקיות מחולקות כל שנה לשימוש ממוצע של כ-11 דקות כ"א

בישראל נצרכות מדי שנה כ-2 מיליארד שקיות מפלסטיק בלתי מתכלה בעלות ידיות (שקיות "גופיה"), המוצעות חינם ברשתות המזון ומשמשות לנשיאת מצרכים. השקיות מחולקות ללא הגבלה ובאופן בלתי מבוקר, כמוצר זמין, זול ושימושי, המהווה חלק בלתי נפרד מתרבות הקניות. השימוש בהן מוצע ללקוחות כברירת מחדל, גם כאשר הם רוכשים מוצר בודד וקטן הניתן לנשיאה ביד. כתוצאה מכך צורך הציבור כמות שקיות הגדולה משמעותית מהנדרש לו בפועל. משך השימוש הממוצע בשקיות עומד על כ-11 דקות בלבד.

לשימוש המופרז בשקיות פלסטיק ישנה השפעה חמורה על הסביבה והיא אף גוררת סיכונים אקולוגים חמורים. במקרה הטוב, לאחר השימוש מושלכות השקיות לאשפה ומגיעות לאתרי האשפה והמטמנות. במקרה הגרוע יותר, הן מלכלכות את הסביבה (מתעופפות ברוח, מסתבכות בעצים) או מגיעות לחוף ולים, שם בעלי חיים נחנקים ומתים משום שטעו לזהות את השקיות כמזון. השקיות עלולות לגרום גם למפגעים בטיחותיים (מתעופפות אל עבר שמשות כלי הרכב תוך כדי נסיעה) ונזקים לתשתית (סתימה של צנרת ביוב ומעברי מים).

בחלוף זמן מתפוררות השקיות לחלקיקי פלסטיק היכולים להיות נשאים לרעלים ומזהמים, הנשטפים למאגרי מים או חודרים לקרקע ומהווים פוטנציאל לזיהום חמור. שלל הנזקים הללו נגרמים בשל התכונה הבולטת של הפלסטיק – עמידותו הגבוהה. הפלסטיק מתפרק במשך מאות שנים ולמעשה מרבית מוצרי הפלסטיק, שיוצרו מאז הומצא ופותח החומר,עדיין קיימים על-פני כדור הארץ וטרם התכלו (אלא אם עברו מיחזור או התכלו בשריפה למשל).

במקום לצמצם נזק – החוק בישראל מעודד שימוש מופרז בשקיות

החוק בישראל מגדיר שקית פלסטיק מסוג "גופיה" כאריזת שירות, ואלה מטופלות במסגרת החוק להסדרת הטיפול באריזות התשע"א – 2011 ("חוק האריזות"). במסגרת החוק, תאגיד מחזור היצרנים בישראל – ת.מ.י.ר אמון על הטיפול ומחזור השקיות, אלא שבפועל הטיפול מוגבל מאוד בהיקפו ואופיו. על פי החוק, ת.מ.י.ר מחויב לטפל ב-22.5% ממחזור אריזות הפלסטיק השנתי בישראל (ששקיות הן רק חלק קטן ממנו), באמצעות ייצואן למפעלי מחזור בחו"ל. רוב אריזות הפלסטיק (77.5% מהמחזור השנתי, ובכלל זה כמות גדולה של שקיות) מועברת להטמנה בישראל.

במצב החוקי הנוכחי, הטיפול המוגדר בחוק לאריזות (ובכללן שקיות פלסטיק) אינו רק מוגבל בהיקפו ובאיכותו אלא גם מתייחס לסוף התהליך בלבד – כלומר רק לשלב הסופי בחיי השקיות בתום השימוש בהן. החוק בישראל אינו כולל התייחסות להפחתה במקור, טרם השימוש בשקיות, או מניעת השימוש בהן; ההיפך הוא הנכון: יש בחוק הקיים מעין מתן לגיטימציה לשימוש בלתי מוגבל בשקיות משום שלכאורה הן מטופלות כראוי לאחר השימוש בהן.

מטרת הצעת החוק – שהיא תיקון לחוק האריזות הקיים – היא להשוות את המצב בישראל לאופן בו מטופלת הסוגיה במדינות מפותחות בעולם, שם מיושמים אמצעים מגוונים בחסות החוק על מנת להביא להפחתה משמעותית בשימוש בשקיות הפלסטיק מסוג זה. מדינות רבות קבעו איסור גורף על חלוקה ומכירה של שקיות פלסטיק; מדינות אחרות חייבו בחוק גביה של תשלום מינימאלי עבור שקיות הפלסטיק ומספר מצומצם של מדינות בחרו בפתרונות וולונטריים. כל אלה נועדו להבטיח הפחתה במקור, המיישמת את העיקרון הסביבתי של מניעה וצמצום מפגעים סביבתיים מראש, לפני היווצרותם.