שילוב ערכים: פרשת חיי שרה \ הרב אריאל שחר

מחשבת הפרשה: מהו הניסיון שרבקה עמדה בו. מה ההבדל בין חסד ורחמים. ומדוע מדגישה התורה את שנות חיי שרה אמנו?

ישראל רובין

כ"ו בחשוון תשפ"ד, 10/11/23 07:22

א+

א-

כשסיפרו לרבי נתן צבי פינקל-מייסד אסכולת גדלות האדם על בנו ששבר את הרגל, הוא נאנח הנחה עמוקה.

לאחר שעה קלה ראו אותו יושב חושב ומנסה להגדיר את הקושי וההגבלה של הבן בעקבות הנפילה.

הסבא מסלבודקא חייך והסביר לסובבים שהביטו בו בפליאה:

כאשר נכמרו רחמי ברגע ששמעתי על הנפילה, לא רחמתי על הבן, רחמתי על עצמי, המצפון רחם ופעל, על 'האני' שבי. אבל כאשר ישבתי וחשבתי על התוצאות ופרטי המקרה, המוח נכנס לפעולה, ואו אז, היה אפשר לחשוב על האחר, ולרחם על מה שקרה לבן שלי.

יש הבדל מהותי בין חסד לרחמים:

הרחמים מתעוררים כאשר יש עיצבון שמעורר את המצפון, הכמרת הלב וקימוץ פנים אך טבעית בעת ראיית גירוי קיצוני שלילי שמכמיר את לב ופני הצופה. מצד החיבור והמרקם האנושי שהאדם שייך לזולתו וער לסביבתו ולמי שדומה לו. אך זהו רגש רגעי, טבעי. מסכנות, וחמלה אנושית מולדת.

החסד חשוב ונעלה יותר. בעולם החסד, עושה החסד מפעיל את עצמו ואת סולם הערכים שלו ובהמשך גם את שכלו, הוא נכנס לפרטים, הוא נותן ועוזר גם למי שלא מעורר חמלה. או מכמיר פנים.

רבקה אמנו פעלה ממידת החסד ולא רק מהחמלה, היא הביאה מים גם לגמלים, אלו שלא מרחמים אליהם, שהרי בהמות לא מעוררות חמלה, הם אינן בקטגוריה האנושית לעורר את לבה של האנושות והמצפון בטח לא בהמות של מישהו אחר.

הזיווג של יצחק אבינו שבא ממידת הגבורה צריך להיות ממידת החסד, בשביל להשלים יחד את המידה האמצעית-תפארת. על ידי יעקב אבינו שעתיד להיוולד מהם יהיה במידת תפארת, זאת הממוצעת שמשלבת בין השנים.

בחיים ובעבודה הרוחנית אנחנו עסוקים ברחמים, בחסד, אבל גם לשלב את מידת היראה:

גם אברהם אבינו שמידת החסד שילב כוחות ומידות אחרות: בפרשת העקידה הפסוקים מדגישים כי אברהם ויצחק הלכו יחד 'וילכו שניהם יחדו' היינו שגם אברהם-מידת החסד שאב כוח ממידת היראה של יצחק ולהפך, ובכך מעשה העקידה נהפך להיות שלם לקדושת שמו יתברך, על ידי התכללות המידות.

המלאך הרע שחישבן תיארך ותיזמן את סיפור העקידה לשרה אמנו רגע לפני זמן פטירתה הידוע לו, רצה שאברהם אבינו יצטער על מעשה העקידה, שהרחמים והמצפון שיש בו יכפפו את מידות היראה והאמונה להן זכה במעשה העקידה.

אך אברהם אבינו עמד גם בזה. הוא הצליח לשלב לערות ולהכליל את כל המידות בשביל האמונה.

רק כך הרמונה בטוב ומטיב לא נפגמה במהומה.

כמייסד הדת היהודית אברהם אבינו מורה לנו, לא להיות חד מימדים אלא לשלב את כל החוזקות שלנו ולדעת להפעיל כל אחת מהם יחד עם חברתה לפי מאפייני האירוע והשעה, ויתירה מכך, לא ליפול למסכנות וקורבנות גם לא בשם מידת החסד.

כך גם פעלה שרה אמנו בכל שנותיה ועל כן מדגיש המדרש 'בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'.

צורתה של האות כ' מסמלת את ה'איתכפיא' של מידת הדין. בנוסף האות כ' בגמיטריא קטנה 'דין' .

כשותפה לדרך ולמשנת חייו של אברהם, שרה הפכה את מידת הדין לרחמים, כאשר הצדיקה עליה את הדין באהבה והאמינה כי הכל מצד חסד ה'. בכל תלאותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, שרה עמדה לימינו באמונה תמימה שהכל טוב גם אם הדבר אינו גלוי לעיניים.

שרה אמנו עוררה את טוב ה' גם כאשר הוא לא היה ב'נראה ונגלה'. ובכך הפכה הדין המרומז באות כ' לז'-שבע, התכללות שבע המידות יחד או במילים של חז"ל: "שכל מעשיה שווים לטובה" היא הפכה את הדין לרחמים ובכך פעלה בכל המידות לקדושת השם בעולם.

על פי האמור אפשר להסביר את הפסוק: 'ויבאה האהלה, וינחם יצחק אחרי אמו' היינו שגם רבקה עוררה חסד ורחמים כמו שרה אמנו.

אירועי פרשת חיי שרה מלמדים אותנו, שככל שנתחזק באמונה התמימה שלנו במלך הטוב והמטיב, אנחנו הופכים את מידת הדין למידת הרחמים והחסד. האמונה בטוב, בכל הקורות אותנו בעבר, מעורר ומהווה חסד ורחמים להווה ולעתיד. בכל עת עלינו לזכור את הטוב, ולהחזיק בעוז האמונה.

שלמות החיים על פי היהדות הם שילוב ועירוי החוזקות מתוך מבט תלת מימדי ולא הסתכלות כלואה במבט הצר של ערך חד מימדי.

נכתב על פי משנתם של הבת עין והנתיבות שלום לפרשת חיי שרה.