1.
יעקב חוזר למקום, שלימים ייקרא "פנואל", כדי לקחת פכים קטנים ונתקל בשרו של עשיו. הם נאבקים במשך כל הלילה עד לכניעתו של המלאך בעלות השחר. לאחר שהוא מתעקש להתברך על ידי המלאך וגם משיג את מבוקשו, יעקב אבינו יוצא מפנואל ואז – מעיד הפסוק – "ויזרח לו השמש". יש לשים לב לביטוי 'ויזרח לו'. לשם מה ההוספה של המילה הזאת – 'לו'? האם השמש זרחה לו בלבד? האם ייתכן בכלל, שהשמש זורחת לאדם פרטי?!
רבי עקיבא דרש את הפסוק בשם רבי יצחק, אך כדי להבין את דבריו טוב יותר נביא עוד אחת מדרשותיו.
עוד באתר:
בגמרא במסכת חולין מסופר על רבן גמליאל, רבי יהושע בן חנניה ורבי עקיבא, שהלכו באטליז של "עימהום" כדי לקנות בהמה למשתה חתונת בנו של רבן גמליאל. בין הדברים רבי עקיבא דרש בפניהם דרשה בפרשת השבוע, פרשת "וישלח": "כתיב "ויזרח לו השמש", וכי השמש לו לבד זרחה, והלא לכל העולם זרחה השמש? אלא – אמר רבי יצחק: שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו". כלומר, מכיוון שבפרשה הקודמת, פרשת "ויצא", הפסוק מלמד שבשעה שיעקב ברח מהבית בגלל עשיו, החמה שקעה טרם זמנה בעבורו – כדי שיוכל לנוח, וכפי שכתוב: "ויפגע במקום וילן שם, כי בא השמש", לכן בפרשת "וישלח" זרחה לו השמש. עד כאן דבר התורה של רבי עקיבא במסכת חולין.
2.
לקראת סוף מסכת מכות מסופר גם כן על רבן גמליאל ורבי עקיבא, שעלו לירושלים יחד עם רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה. כשהגיעו להר הבית, הם ראו שועל שיוצא מבית קודש הקדשים, וכולם יחד התחילו לבכות. כולם, למעט רבי עקיבא שהיה מצחק.
שאלו אותו החכמים: "מפני מה אתה מצחק?"
השיב להם רבי עקיבא בשאלה: "מפני מה אתם בוכים?"
ענו לו החכמים: "מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הילכו בו ולא נבכה?!"
אמר להם רבי עקיבא: הסיבה שאני מצחק, כלומר, שמח ומלא תקווה, היא משום שתלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. בנביא אוריה כתוב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" וגו', ואילו בנביא זכריה כתוב: "עוד יישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים." עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה – אמר רבי עקיבא – הייתי מתיירא, שלא תתקיים גם נבואתו של זכריה. עכשיו, שנתקיימה נבואתו הטרגית של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה על הגאולה תתקיים.
3.
רבי עקיבא חי בתקופת חורבן בית שני והיה אחד מעשרה הרוגי מלכות. הוא ראה את גדולי ראשי הישיבות ואת הנשיאים נרצחים בזה אחרי זה והרגיש את מצב הרוח הקשה, שפקד את עם ישראל באותם ימים.
באותה גישה אופטימית, שנקט במסכת מכות, הוא בחר לרומם את קרן העם כולו. הוא ידע, כי מורל העם נמצא בשפל. הוא הבין, שכל שמחה מהולה בעצב, ואפילו כשעוסקים בהכנות לחתונת בנו של רבן גמליאל, מצב הרוח אינו בשיאו. לכך ראה רבי עקיבא צורך לעודד אותם ואמר: הנה תראו, כתוב בפרשת וישלח "ויזרח לו השמש". וכי השמש זרחה רק בשביל יעקב? התשובה היא: כן! "זו ששקעה בשבילו – היא תזרח בעבורו!" אם-כן, סיים רבי עקיבא, גם אנחנו, בניו של יעקב, כפי שראינו בשקיעת החמה, ברדת החשכה, ואולי חטאי הדור שלנו גרמו לכך שהשמש שקעה טרם זמנה, כך נזכה לראות בזריחה שלה. היא תזרח לנו, היא תאיר לנו. כפי שהחושך ירד עלינו שלא כדרך הטבע, כך האור עוד יאיר לנו מעל דרך הטבע. מן החשכה צריך ללמוד על האורה.
הייסורים שהם עברו באותו דור וכן אלו שהיו בדורות שלאחר מכן לא הספיקו, לצערנו הרב, אך אולי בצירוף המראות הקשים והזוועות שעברנו אפשר כבר לקבוע, שכל הנבואות הרעות כבר התגשמו במלואן. אולי החושך הגדול וההשפלה שספגנו נותנים לנו את האפשרות לומר, שצרותינו הגיעו לסיומם, ומעתה ואילך הגיע זמן השמחה השלמה, הגיע זמן הגאולה.
