1. פרשת השבוע, פרשת וארא, אנו קוראים ולומדים על שבע מתוך עשר המכות, שהשם הוריד על מצרים. אולם רק במכה השלישית, מכת כינים, החרטומים השכילו להבין ואמרו אל פרעה: "אצבע אלוקים היא". פירשו חז"ל במדרש רבה: 'כיוון שראו החרטומים שלא יוכלו להוציא הכינים, מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלוקים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמן למשה להוציא המכות'.
מכת כינים, כאמור, לא הייתה המכה הראשונה, והנס שהתרחש בה לא היה הנס הראשון, שפרעה וחרטומיו נוכחו לראות במו עיניהם. למעשה, כבר טרם התחיל הקב"ה להפליא את מכותיו בפרעה ובעמו, נשלח משה להראות את כוחו של השם לפני פרעה, וכדוגמה הפך את מטהו לנחש, ואחר כך אחז בזנבו והשיבו להיות מטה כבתחילה. לאחר מכן נעשה נס ומופת נפלא, כאשר כל מימי מצרים נהפכו לדם בעוד המים שבידי היהודים היו זכים וראויים לשתייה. גם המכה השנייה – מכת צפרדע, הייתה רצופה ניסים גלויים. בתחילה, כאשר צפרדע אחת שהעלה משה מן היאור התרבתה במהירות מסחררת והוסיפה כמות אדירה של צפרדעים, ובהמשך כאשר נכנסו הצפרדעים לכל מקום אפשרי. אפילו בתוך תנורים חמים ולוהטים מצאו להם משכן רק כדי להציק למצרים.
עוד באתר:
2. אם-כן יש לשאול, כיצד ייתכן שכל הניסים, האותות והמופתים שהתרחשו על אדמת מצרים בשתי המכות הראשונות ועוד קודם לכן, לא הביאו את פרעה למסקנה, כי יש אלוקים בקרב הארץ ולמרות הכל הוא נשאר בעמדתו הכפרנית ותלה הכל במעשי כשפים? מאידך גיסא, צריך להבין במה נשתנתה מכת כינים, שדווקא היא הכריחה את פרעה ואת חרטומיו להודות, שאין זה כשפים כי אם אצבע אלוקים היא?
3. אבי מורי שליט"א כתב בספרו 'שו"ת הפרשה', כי ייתכן ששורש העניין הוא בכוחות האדם. קשה לאדם, שאינו אדם מאמין, כמובן, לחיות בהרגשה שבעצם הוא אינו מבין כלום, וכל הקורה מסביבו הוא בכוח עליון, שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, והכל ניתן לשינוי בכל רגע. ממילא טבעו של האדם לייחס כל מאורע לדברים שהוא מבין בהם, וליהנות מההרגשה, שהוא יודע ומשכיל להעמיק בהבנת יסודות העולם, מרכיביו וכוח הנהגתו. לכן כשאדם מבין יסודו של נושא אחד, הגם שאינו מבין עתה את תוצאותיו, הוא בטוח, כי אם הוא ימשיך להעמיק, לחקור ולפתח אותו, יגיע לגילויים חדשים ויבין את כל המכלול.
כך מתנהל העולם בתחום המדע והרפואה – כל עוד אין קצה חוט לפתור בעיה ולהתגבר על מחלה, הם מרימים ידיים מודים, שאין להם פתרון לדבר. אולם ברגע שיש להם איזה שהוא קצה חוט, הם כבר מאמינים, שתוך שנים אחדות יהיה להם פתרון מלא לנושא, שכן יש על מה להתבסס, יש מה להעמיק, לחקור ולפתח.
פרעה וחרטומיו, היה בכוחם להפוך מטה לנחש, מים לדם ולהעלות צפרדע. לכן, אף שראו שאין להם כוח להמשיך ולשלוט על יצירת הכישוף שלהם, הם תלו את הדבר במניע טכני. הם סברו, כי הנה בסיס העניין מוכר להם, רק צריך לעבוד ולפתח את הנושא, ובתוך תקופה הם יהיו כמשה רבנו ויידעו לשלוט גם על יצירת הכישופים.
מכת כינים, לעומת זאת, הייתה תופעה זרה לחלוטין בעבור החרטומים. הם לא הצליחו לעשות כלום בנושא הכינים, אפילו לא להעלותן על פני האדמה, משום שהכינים הן בריות קטנטנות, שגודלן פחות מכעדשה ובגודל זה אין הכישוף שולט. כשנוכחו לראות, שאין להם שום נגיעה לדבר, הבינו, כי אין כאן מעשי כשפים. משה רבנו הוא אינו מכשף מוכשר ומתקדם יותר. הוא שליח של כוח עליון. כל מה שמתרחש כאן, אצבע אלוקים היא.
אנחנו נמצאים בדור של הסתר פנים. האינסטינקט הטבעי הוא לייחס את כל הנעשה לכוחות טבעיים, אך גם בדורנו, לפעמים אפשר לראות מול העיניים ניסים גלויים. תושב ישראל המסוגל שלא לראות בהם השגחה עליונה, של מעשה אלוקים, ובכן, איך הוא חי כאן?
