האזינו:
בפרשת השבוע במכת שחין אומרת התורה,
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים".
עוד באתר:
רש"י על המילים "וזרקו משה" מבאר בשם מדרש תנחומא,
'וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת,
הרי ( שהיו) ניסים הרבה.
אחד,שהחזיק קומצו של משה מלא חופנים שלו ושל אהרון ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים.'
רש"י מבאר שמשה רבינו לקח ביד אחת את החופן שהיה ביד אהרון יחד עם החופן שהיה בידו שלו, וזרק את כל זה בחוזקה בידו האחת.
לכך ישנם כאן שני ניסים
האחד שהחזיקה ידו האחת שני חופניים
והשני שהתפזר האבק בכל ארץ מצרים.
השאלה היא,
מהיכן יודע המדרש שמשה זרק ביד אחת ?
מניין למדרש שמשה רבינו נצרך לזרוק בכח את אותו פיח כבשן ??
התשובה לשאלה הזאת,כך אני חושב,כתובה במפורש בפסוק.
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה והיה לאבק על כל ארץ מצרים".
משה נצטוה ע"י הקב"ה לזרוק את פיח הכבשן לשמים,כך שיהיה לאבק בכל ארץ מצרים.
אם כך יש צורך לזרוק את הפיח לגובה רב כדי שיוכל להתפזר בכל ארץ מצרים.
מכאן מסיק המדרש שלקחו בידו האחת כדי לזורקו בכח רב.
טוב…עדיין אינני מבין.
הקב"ה אומר למשה לזרוק את הפיח כך שיתפזר בכל ארץ מצרים.
והמדרש מבאר שלכך זרקו בכח רב.
אבל עדיין,
מדוע נצרך משה לזורקו בכח רב ?
הרי המדרש מבאר שהיה זה נס שהתרחש שהאפר התפזר בכל ארץ מצרים.
לא זריקתו של משה פעלה את פיזור האפר אלא נס משמים.
א"כ חוזרת השאלה מדוע נצרך משה לזרוק את הפיח בחוזקה ???
אם בסופו של דבר היה זה נס,מדוע עליו לטרוח ולזרוק בחוזקה ??
הסיפור מספר שבאחד מבתי המשוגעים החליטו יום אחד לבצע מבדק לאותם חוסים האם ישנם כאלו שהבריאו.
הרופאים העמידו שורות של כיסאות מסביב לבריכה ,שמו עליהם שלטים שעליהם נכתב 'צבע טרי' וחיכו לראות כיצד יתנהלו אותם חוסים.
כשיצאו האנשים לבריכה החלו כולם להתיישב על הכיסאות מבלי להתייחס לשלטים המזהירים מפני הצבע הטרי ,חוץ מאחד.
אותו אחד הסתובב מוטרד בחצר הלוך ושוב עד שנעצר לפתע ליד אחד מפחי האשפה.
הוא שלף מתוך הפח עיתון יומי שמצא בתוכו.
הוא התקרב אל אחד הכיסאות,פרש את העיתון על המושב והתיישב.
הרופאים שהבחינו במתרחש, חייכו לעצמם בשביעות רצון,ניגשו אל אותו אחד ושאלו
מדוע טרחת והלכ לחפש אחרי אותו עיתון,
מדוע פרשת אותו על גבי מושב הכיסא .
אותו אחד הסתובב לעברם וענה בארשת חשיבות:
כפי שודאי שמתם לב יש כאן בריכה בסמוך.
מישהו צריך לקחת אחריות ולשמש כמציל.
אז לקחתי על עצמי את המשימה.
טוב..הם המשיכו ושאלו,אבל מדוע םרשת את העיתון על הכיסא ??
הא…זה פשוט,הוא השיב.
'המציל צריך לשבת על מקום גבוה כדי שיוכל לראות את את מי שנמצא במים
אז שמתי עיתון והתיישבתי עליו כדי שאוכל להביט מגבוה'.
בסדרו של עולם,לא די לנו בהתאמצות והשתדלות כדי להשיג תוצאות.
לא מספיק לומר 'אני את שלי עשיתי'.
מה שלא תעשה ,לא יקרה מעצמו.
אבל לא כך הם הדברים בעיניינים רוחניים.
שם ההתאמצות וההשתדלות הם העבודה והם הדבר הנצרך.
כשהקב"ה אומר למשה לזרוק את האפר כך שיוכל להתפזר בכל ארץ מצרים,
משה רבינו לא מביט על זה כמשימה בלתי אפשרית,כמשהו שחורג מגבולות ההגיון.
הוא לוקח את כל האפר בידו האחת וזורקו בכל כוחו לעבר השמים.
ההתאמצות וההשתדלות נצרכים
הוא,את שלו עשה.
אח"כ משלים הקב"ה את המלאכה באופן ניסי.
את אותו רעיון מביא הרש"ר הירש על המילים
"…קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן…".
מדוע,כך הוא שואל,היו משה ואהרון צריכים לקחת מלוא חופנים,הרי ממילא אותה הכמות לא תספיק כדי לכסות את כל ארץ מצרים ??
אלא,
"ללמדנו כי לעולם יעשה האדם ככל שתשיג יד אנוש,בשלמות וביסודיות,אף אם יראה לו כי אין בו די הגיע אל התכלית הרצויה".
ואם תשאלו מדוע דוקא משה הוא זה שמלמדנו על כך ?
התשובה היא פשוטה.
בפרשת שמות כשהתורה מסםרת על הולדת משה אומרת התורה,
"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי"
ומביא המדרש שעמרם אבי משה גרש את יוכבד אשתו לאחר גזירת פרעה להשליך את כל הבנים הנולדים ליאור.
מרים ביתו ניגשת אליו ואומרת 'פרעה גזר על הזכרים ואתה גוזר גם הנקבות ?'
מיד חזר ונשא את יוכבד ונולד משה.
משה רבינו נולד מתוך ההבנה כי
"כי לעולם יעשה האדם ככל שתשיג יד אנוש,בשלמות וביסודיות,אף אם יראה לו כי אין בו די הגיע אל התכלית הרצויה".
לא פלא אם כך שהוא זה שמעביר לנו אותו השיעור.
שבת שלום.
להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]
