אור עתיק לנשמה: פרשת תרומה \ הרב נהוראי משה אלביליה

בתור ילד תמיד שאלתי את עצמי..

מה מייחד אותם?

למה הם עושים את זה?

מתחת לבית הורי באשדוד, שכן לו אחר כבוד, אחד הקניונים הגדולים של אותה התקופה, רשתות גדולות קבעו בו את משכנם, והפרנסה בו לא הייתה חסרה כלל.

בכניסה אל הקניון כמו רבים ממקומות הבילוי בארץ ולחילופין בתי החולים הרבים הפזורים בארצנו, מדי יום שישי עמד לו שולחן ובו היו ערכות עם פלייר קטן המאיר באותיות קידוש לבנה "נרות שבת".

שני נשים עמדו וחילקו לכל הבאות בשערי הקניון ערכה קטנה עם בקשה להדלקת נרות שבת להצלחת עם ישראל.

לא יודע אבל אף פעם לא נתקלתי באינטריגות שהיו מצד הבאות לקניון לבין המחלקות..

והיום הרבה שנים אחרי עלתה לי השאלה הבאה…

מדוע הדלקת נרות ביהדות זה הדבר שהכי מחבר אותנו?

שאדם מדליק נרות לצדיק פלוני ולצדיק אלמוני, מדוע הדלקת הנר לצדיק אפילו גם כן ביום הילולתו, זה שעת רצון?

מדוע אשה שמדליקה נרות שבת מיד הופכת השעה לשעת רצון?

בואו יד ביד אחים יקרים ונפתח יחד את פרשת השבוע, הראשונה בה מספרת התורה על תהליך בניית המשכן:

"ועשית מנורת זהב טהור (כה,לא)

מה הייתה המיוחדות הגדולה בבניית המנורה?

רבינו בחיי ע"ה ביאר זאת בטוב טעם ודעת, וזה לשונו:

"על דרך הפשט היה עניין המנורה במשכן ובמקדש, כדי לקבוע מעלת הבית ויראתו, וכדי שתהיה יראת המקום ההוא קבועה בלבבות רשומות במחשבות, וכעניין שכתוב (ויקרא יט,ל) 'ומקדשי תיראו', ומזה הוצרכה להיות מחוץ לפרוכת ולא לפנים מן הפרוכת, וכו', כדי שיהא העניין נראה ומפורסם לכל יוצא ובא, ויראו רבים וייראו, ועוד כדי להורות שאינו צריך לאורה שלנו, ולפיכך הייתה של זהב, שהיא מעולה שבכל המתכות, והיו הנרות שבעה שהוא חשבון בינוני, בהיותו הקף אמצעי.

"וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה, מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה, אף על פי שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט, ועל כן המשילה שלמה עליו השלום לנר, הוא שאמר 'נר ה' נשמת אדם' (משלי כ,כז)".

נר זה אור ואור זה נטו לנשמה..

משה רבינו הרי התקשה במנורה, וכששאל את הקב"ה אמר לו כמו שראינו בפסוק "מקשה" אחת, משני קצות הכפורת….

גם כשהלב אולי קצת רחוק לפעמים מריבונו של עולם מכל סיבה שהיא, אבל עדיין יש אש, לכן הצדיקים ע"ה בכל הדורות ציוו על קהל צאן מרעיתם, להתחבר לריבונו של עולם ולעורר זכות אבות על ידי הדלקת הנרות, כי בהדלקת הנרות גם אם זה יהיה לכאורה מעשה הכי קטן מעניקים בו עידונין לנשמה, כי הנשמה עצמה היא אור רוחני זך ופשוט, השוכן בתוך האדם.

וכשאדם חוטא הוא גורם לאור הרוחני הזך והפשוט הזה להתקלקל תחת מעטה העצות של היצר הרע.

יש מישהו שרוצה לאבד את האור הזה?

אף אחד לא ירצה, לכן הנר הוא מאיר את האדם ומחבר אותו אל הקב"ה, כי "נר ה' נשמת אדם", וזה הופך את שעת ההדלקה לשעת רצון אמיתית הבאה מריבון כל העולמים.

סיפר המגיד הרב גואל אלקריף שליט"א (שש באמרתך, שמות, עמוד תמה)

"אמי שתחי' נסעה להרצות בצרפת לאחר סדרת פגועים שהתרחשה שם, ופגשה בחורה ששמשה כקופאית במרכול שבו הוחזקו בני ערובה באחד הפיגועים, וספורה היה מדהים:

המחבל שנכנס פנימה ירה לעברה צרור שלם, שבניסי ניסים לא פגע בה. כשראה שאינו מצליח לירות בה, אמר: 'את לא רוצה למות? לפחות בואי תעזרי לי'. בלית ברירה קמה ממקומה, וכשראתה שהוא עסוק, מהרה להתקשר לאמא שלה, שבתושיה גדולה הצליחה לחבר את המשטרה לשיחת הטלפון הזו.

המחבל ביקש ממנה טוסט לאכול, והיא הכינה לו. כשראתה אותו מתרגז ומתכוון להרוג את בני הערובה שלו, יעצה לו: אל תהרוג אותם. הרי אתה צריך בני ערובה חיים כדי שהמשטרה לא תעשה לך כלום. מספיק שהרגת קודם ארבעה, כעת כולם מפחדים ממך'…

ברגע שהמחבל התעסק בעניניו, היא לחשה לאמא שלה: "אנחנו רועדים מפחד. הוא בן אדם משוגע. הוא מסוגל ברגע אחד להרוג כאן את כולנו. מה יהיה?"

והוריה שהם יהודים פשוטים ותמימים, ניסו לחזק אותה ממרחק באמונה ובטחון.

והנה הגיעה שעת השקיעה. שבת באה לעולם. אמא שלה לוחשת לה: "אני מדליקה כעת נרות שבת, וכבר לא אוכל לדבר איתך בטלפון. המשטרה ממשיכה לשמוע אותך, מצידך זה פיקוח נפש, אך מצידנו זה לא. אנחנו ממילא לא נוכל להועיל לך בדיבורים, אבל אנחנו מבטיחים להתפלל עבורך ולשמור שבת במסירות נפש לזכותך וזלכות כל שאר היהודים".

וכך עומדים אותם אנשים, ובמסירות נפש שקשה לדמיין מניחים בצד את הטלפון וניגשים לקבל את השבת. אביה הלך לבית הכנסת לשיר "לכה דודי" להקב"ה כשבתו בת ערובה. אמה מדליקה נרות ומתפללת כשביתה בת ערובה… יהודי פריז חששו לצאת מהבית באותו הזמן, אף אחד לא ידע איך יתפתחו העניינים אך אביה ואמה של אותה בת ערובה יצאו להתפלל בבית הכנסת ולקבל את פני שבת מלכתא".

ובסופו של דבר היא ניצלה..

רוממות נפש שבאה לאדם אך ורק ממעשה הזה של הדלקת הנרות…

מעשה פשוט, אך מועיל לתוככי הנשמה.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר נכתב לעילוי נשמת קדושי פרעות שמחת תורה תשפ"ד

ולעילוי נשמת כל החיילים שמתו על קידוש ה'

ת.נ.צ.ב.ה