לכל אדם יש שאיפות וחלומות, חלקן מומשו וחלקן נחלו אכזבה וכישלון לאחר שלא הצליחו להביאן לידי מימוש למרות הרצון וההשתדלות.
לעיתים, הרצון והשאיפה הגבוהה מביאה לעיתים גם אכזבה גדולה, מסיבה זו יש כאלו החושבים כי מוטב לא לכבות חלקית את כח הרצון ולא לנסות לממש שאיפות ורצונות.
בדיוק על כך מדברת פרשת צו בציווי על תרומת הדשן:
עוד באתר:
האפר שנצבר על גבי המזבח הוא סמל לשריפת חיי הבהמה שכבר איננה חיה, נפש הבהמה כבר איננה נמצאת ומה שנותר זהו רק אפר-האכזבה.
בתרומת הדשן מחלק מפריד ומבדיל הכהן בין הרצון הזך לבין האכזבה:
ללמדנו לקחת רק את הרצון הזך והטהור שהיה כאן, ומשמר אותו, בשביל ללמדנו לשמר את החלק הרצוני והחיוני של החיים והחלום שנחלו כישלון.
ללמדנו, כי גם אם ניסת ולא הצלחת, לפחות ניסית, לניסיון יש משמעות של חיים, ועליך לשמר זאת.
תרומת הדשן הנלמדת בפרשתנו מלמדת אותנו, לשמור על זכות הרצון הגם שלא הגיע למימושו המעשי ולא יצא מן הכוח אל הפועל.
ההצלחה היא עד כמה אדם מביא את כח הרצון לקצה ולטון גבוהה בחייו. לא בהצלחות של מעשים שהצליחו.
שבת שלום ומבורך.
