נהגו בכל קהילות ישראל שלא לישון בליל שבועות אלא להיות נעורים כל הלילה ולעסוק בתורה, כמה טעמים נאמרו בדבר, אולם הטעם הידוע והמפורסם ביותר, המובא במג"א (תצ"ד), קושר מנהג זה לסיפור המובא בשיר השירים רבה (א, יב). על פי המסופר שם, בעת שהגיע זמן מתן תורה היו בני ישראל שקועים בשינה ערבה ועמוקה, עד שמשה נאלץ להעירם ולהביאם למעמד הר סיני, ככתוב "ויוצא משה את העם". כאשר אנו, כיום, נעורים בליל שבועות, אנחנו מכפרים על מעידה זו של בני ישראל.
טעם אחר, המובא בזוהר, מדמה את חג השבועות ומתן תורה לנישואין בין חתן וכלה. כשם שהכלה, אומר הזוהר, מתקשטת בלילה שלפני חתונתה בתכשיטים רבים ומגוונים, כך על בני ישראל לקשט את עצמם ולהכין את עצמם למתן תורה על ידי לימוד התורה. הזוהר משתמש במילה הארמית "תיקון" שפירושה קישוט, כדי לתאר את הלימוד בלילה זה, ומכאן מקור המושג "תיקון ליל שבועות".
בספר הזוהר, שהוא ככל הנראה המקור הקדום ביותר שמתייחס ללימוד בליל שבועות, נכתב כי יש ללמוד במהלך הלילה תורה, נביאים וכתובים, מדרשים וסודות החכמה. בהתאם לכך, סידר האר"י הקדוש סדר לימוד מיוחד לליל שבועות המקיף את כל חלקי התורה, באופן הבא: ג' פסוקים ראשונים ואחרונים מכל פרשה מפרשות התורה (בנוסף לעניינים בתורה הקשורים לחג השבועות, אותם קוראים במלואם), משנה ראשונה ואחרונה מכל מסכת בשישה סדרי משנה, תחילה וסוף של ספר יצירה, תרי"ג מצוות ועוד.
עוד באתר:
השל"ה הקדוש, סידר גם הוא סדר לימוד לליל שבועות. באופן כללי, הוא קיבל כמעט לגמרי את סדר הלימוד שתיקן האר"י, אלא שהוסיף עליו הרבה הוספות. סדרי לימוד אלו ועוד אחרים שתוקנו על ידי מקובלים נוספים, מוכרים כיום בשם הכולל "תיקון ליל שבועות".
במשך השנים, כמעט בכל קהילות הספרדים התקבל סדר הלימוד שתוקן ע"י האריז"ל, ובקהילות אשכנזיות רבות נהגו לומר את התיקון ע"פ הסדר שסידר השל"ה הקדוש. אמירת התיקון בליל שבועות התפשטה בקרב כל שכבות הציבור, עד שבקיצוש"ע היא מובאת כמנהג פשוט לכל, ואף פשוטי העם היו נוהגים במנהג זה.
מאידך, מצינו בגדולי ישראל אחרים, שנהגו ללמוד בלילה זה בהתאם לסדר לימודם, ולא הצריכו עצמם לומר התיקון. כך, רבי יעקב ריישר, מגדולי חכמי אשכנז לפני כ300 שנה, מביא בספרו "חק יעקב" שהמנהג הרווח הוא לומר התיקון כסדרו, אך מציין שבבית חמיו נהגו שכל אחד לומד לעצמו כרצונו, ולדבריו "עיקר תיקון לא תקנו רק בפני עמי הארץ שאינן יודעין ללמוד".
ידוע גם הסיפור על המגיד מדובנא, שהיה בליל שבועות בבית מדרשו של הגר"א, וכשהגר"א אמר לו לומר התיקון, המשיל על זה משל לכפרי שהלך לעיר הגדולה, וכשראה שם בחנויות חלונות ראווה עם דוגמיות מהמוצרים, חזר לכפרו, פתח חנות ושם מעט סחורה בחלון הראווה כשבחנות עצמה אין כלום. כך, אמר המגיד מדובנא, הגר"א שהוא מלא בתורה, יאה לו הדבר שבליל שבועות יאמר תיקון שהוא כעין "חלון ראווה" של הלימוד, אך מי שאינו בדרגה זו, יש לו לעסוק בתורה כפי סדרו והבנתו.
כיום, אמירת התיקון רווחת בעיקר בקרב קהילות הספרדים והחסידים, ואילו במרבית הישיבות הליטאיות נוהגים ללמוד בלילה זה גמרא בהתאם לסדר לימודם הרגיל, ונהרא נהרא ופשטיה, כאשר מטרת כולם אחת היא, והיא לזכך ולהכין את עצמנו לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות.
