יותר מ-40 תינוקות חרדים הלכו לעולמם במהלך עשר השנים האחרונות, ולמעלה מ-30 נוספים פונו לקבלת טיפול רפואי כשהם במצב אנוש. אולם מאחורי הנתונים הקשים מסתתרת שאלה נוספת: כיצד ייתכן שרק חלק קטן מהמקרים נחקרו ונבדקו בידי המשטרה? על פי תחקיר שפורסם ב"ידיעות אחרונות", מרבית האירועים לא התפתחו לכדי חקירה משטרתית, ונסיבותיהם נותרו ללא בירור פלילי.
הנתון המרכזי בתחקיר מגיע מתשובת משטרת ישראל לבקשת חופש מידע: בין השנים 2020 ל-2025 נפתחו 340 תיקי מקרה מוות של תינוקות עד גיל שנה, אך רק 11 מהם התפתחו לחקירות פליליות. ארבעה מהתיקים הפליליים נגנזו, אחד היה בהליכי סגירה, שלושה נותרו בחקירה, שניים הועברו לפרקליטות ואחד הגיע להחלטה שיפוטית. מדובר בנתונים ארציים, שאינם מתייחסים לציבור החרדי בלבד.
פערים בולטים נמצאו גם בתחנות המשטרה בערים החרדיות. בתחנת בני ברק נפתחו בתקופה שנבדקה 14 תיקי מקרה מוות של תינוקות, ובתחנת בית שמש 12, אך באף אחת מהן לא נפתח תיק חקירה פלילי בעקבות אותם מקרים. לפי התחקיר, גם בתחנות מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד לא נרשמו חקירות פליליות מהסוג שנבדק. הנתונים אינם מוכיחים כשלעצמם שמקרים פליליים הוחמצו.
מוות בעריסה: האבחנה שמחייבת בירור
עוד באתר:
ד"ר ענת שץ, ממייסדות עמותת "עתיד" למניעת מוות פתאומי בתינוקות, מדגישה כי אבחנה רפואית של מוות בעריסה מחייבת בירור מקיף, הכולל בדיקת נסיבות האירוע, ההיסטוריה הרפואית ובדיקות לאחר המוות. לדבריה, בישראל לא תמיד מתבצע הבירור הדרוש. מומחים נוספים שהובאו בתחקיר הזהירו כי בהיעדר בדיקות מספקות עלולות להישאר בלתי מזוהות מחלות, תאונות ואף פגיעות מכוונות.
התחקיר מצביע גם על בעיית פיקוח רחבה. דוח מבקר המדינה מ-2022 מצא לפחות כאלף מעונות יום פרטיים שפעלו ללא רישיון ופיקוח. לפי נתוני ארגון "בטרם" שהובאו בפרסום, בשנים 2016 עד 2025 מתו בתאונות 73 תינוקות יהודים עד גיל שנה, מהם 38 מהחברה החרדית. נתונים נוספים מצביעים על שיעור תמותת תינוקות של 3.3 לאלף לידות בחברה החרדית, לעומת 1.9 בקרב יהודים שאינם חרדים, אך הפער אינו מלמד לבדו על סיבות המוות.
ההתנגדות לנתיחות
סוגיה רגישה נוספת שעלתה בתחקיר נוגעת להתנגדות ההלכתית לנתיחות לאחר המוות. בשיחה שערכה התחקירנית עם אדם שהופנתה אליו באמצעות פעיל זק"א, הוא תיאר דרכים להתנגד לבדיקות פולשניות והדגיש את חשיבות הגרסאות שימסרו בני המשפחה לחוקרים. מנגד, זק"א הבהיר בתגובתו הרשמית כי ההלכה מחייבת בירור חשד לרצח או לרשלנות, וכי הארגון פועל למציאת חלופות מדעיות לנתיחה פולשנית, תוך שמירה על כבוד המת.
משטרת ישראל דחתה את הטענה שלפיה מקרי מוות אינם נבדקים כראוי, והבהירה כי בכל אירוע מגיע קצין חקירות לזירה, בוחן מידע רפואי ועדויות ומחליט אם קיים חשד לעבירה, להזנחה או לרשלנות. כאשר מתעורר חשד, נפתחת חקירה ונשקלת בדיקה משפטית של הגופה. התחקיר מותיר שאלה מהותית: כיצד ניתן להבטיח בירור רפואי אמין ופיקוח אפקטיבי, תוך כיבוד המשפחות, זכויותיהן וכבוד הנפטרים?
