
כתב במהרי"ל בהל' שבועות: "מגילת רות אומרים ביום שני, וכל אחד מברך לפניה על מקרא מגילה". אכן, בקהילות רבות בישראל נהוג לקרוא את המגילה בחג השבועות, אולם בפועל מנהג הספרדים ורוב קהילות אשכנז שלא לברך לפני קריאתה. תלמידי הגר"א מברכים לפני קריאתה "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו" ונוהגים לקוראה מתוך מגילת קלף.
בעניין הקשר שבין מגילת רות לחג השבועות נאמרו מספר טעמים. בספר אבודרהם כתב "בחג השבועות נהגו לקרות רות, מפני שכתוב בו בתחילת קציר שעורים והוא זמן הקציר". כידוע, שבועות מכונה גם בשם "חג הקציר" משום שבתקופה זו מתחיל תהליך קציר התבואה, וזו גם הסיבה שמצוות הביכורים זמנה הוא החל מחג השבועות. אם כן, מתאים לקרוא בחג השבועות את סיפור מגילת רות שמתרחש אף הוא באותה התקופה בשנה.
עוד באתר:
עוד כתב בספר אבודרהם: "עוד טעם אחר, לפי שאבותינו לא קיבלו את התורה ולא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כדאיתא בפרק החולץ, ורות גם היא נתגיירה שנאמר 'כי אל אשר תלכי אלך'". כלומר, שלפי טעם זה הקשר לשבועות אינו מצד התקופה בשנה אלא מצד מעשיה של רות, שהתגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה בדומה לכך שאבותינו, בעת מתן תורה, עברו תהליך זה בהיכנסם לברית.
טעם שלישי מציין את הקשר בין רות לדוד המלך כהסבר לקריאת המגילה בשבועות. על פי המסורת, נפטר דוד המלך בחג השבועות. אם כן, ראוי ביום זה לקרוא את הסיפור על רות המואביה – אם סבתו של דוד המלך, ולהבין את הדרך שעשתה משדי מואב אל ליבו של עם ישראל.
מנהג האשכנזים לקרוא את המגילה בתפילת שחרית, קודם קריאת התורה. אולם יש כאלו הקוראים אותה יותר מוקדם – קודם תפילת שחרית, או יותר מאוחר – בסמיכות לתפילת מנחה, משום שמעדיפים להיות יותר מרוכזים בעת קריאתה, ודבר זה קשה עליהם בשל כך שנותרו ערים במהלך כל הלילה. מנהג הספרדים והתימנים לקרוא את המגילה בסמיכות לתפילת מנחה, אולם יש כאלו שיוצאים ידי חובה בקריאת המגילה כחלק מסדר תיקון ליל שבועות, ולא מצריכים עצמם לקרוא פעם נוספת בציבור.