לקראת חג מתן תורה אני רוצה לשתף אתכם בסיטואציה מעניינת שנפגשתי בה בעבר.
במשך כמה שנים זכיתי ללמד דף יומי בקרית קאליב בראשון לציון, קהילה מדהימה ממש, יום אחד פנה אלי יהודי יקר מבני הקהילה ושאל:
"אני מגיע כל ערב לשיעור דף יומי מיד לאחר סיום העבודה, לאחר שנעדרתי מהבית כתשע שעות. אני חוזר הביתה עייף וייגע ומיד אני יוצא לכאן לשיעור,
עוד באתר:
אשתי מתלוננת בפניי על כך ששיעור התורה חשוב לי יותר ממנה, "תראה איך אתה מגיע בקביעות ובהתמדה לשיעור תורה" כך היא אומרת, "ואילו לפנות זמן עבורי אתה לא יכול".
הסברתי לה שזה ממש לא נכון, שלשיעור תורה יש כח לשנות את האישות, והיא זוכה לקבל בעל הרבה יותר טוב, אפילו ציטטתי לה את הגמרא במסכת ברכות שאומרת 'נשים זוכות לחיי עולם הבא בכך שממתינות לבעליהן בשובם מבית המדרש...
ומה היא עונה לי? "קודם כל תדאג לעולם הבא שלך ע"י זה שתעשה את התפקיד שלך לדאוג לי, ואח"כ תדאג לעולם הבא שלי..."
ואז הוא שאל אותי מה אני מציע לו לעשות, האם להמשיך להגיע לשיעור או להישאר בבית עם אשתו.
בדרך כלל אי לא אוהב לתת עצות, שלמה המלך אומר 'עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה', העצה נמצאת בלב המתייעץ, אבל כאן בערב מתן תורה אני כן רוצה לתת עצה מעניינת:
תלמיד יקר שלי בקבוצות שבבית הספר הזכיר לי את דברי רבי עקיבא שאמר לתלמידיו "שלי ושלכם שלה הוא". בואו נבין שזו לא מליצה, הוא באמת הרגיש שכל מה ששלו זה בעצם של אשתו הצדקנית. כנראה שהיא הרגישה את זה וזה מה שמאפשר לאשה להרגיש במקום ראשון אצל בעלה ולהרגיש חלק ולהיות מסוגלת לאפשר לו להתמסר ללימוד התורה.
עוד כתוב בגמרא "אילולי ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא", בשוק ישנם הרבה שמתנהגים באופן זול בצעקות קללות ועוד היד נטויה... זה בשוק רגיל, בשוק הסיטונאי לא רק המוכרים אלא גם הקונים הם אותם המוכרים של השוק ושם ניתן להרגיש היטב את המשמעות של הזילות, הרבה מהם קוראים להם יוסף או יוסוף, ושם ניתן להבין את ההבדל בין אותו אדם של השוק לבין אותו אדם שיושב ועוסק בתורה, 'אילולי ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא',
התורה מעדנת את האדם, אך יחד עם זה חשוב לדעת איך להנכיח את זה בבית ומול האישה, לדעת להוקיר אותה ולהעריך באמת מכל הלב את ההתמסרות שלה לכל דקה ודקה של לימוד. כמו שאמר רבי עקיבא "שלי ושלכם שלה היא". יהי רצון שנזכה לכך.
