למה ניגרע: "אנחנו אזרחים סוג ב'"?

1.

פסח שני אינו מופיע בפרשת אמור עם כל המועדים ושבע השבתות התמימות, שבהן אנו סופרים את ספירת העומר. 

מי שלא יכול היה להקריב קרבן בפסח ראשון, מקבל הזדמנות נוספת ביום מיוחד, שנקבע בעבורו, בשם "פסח שני", שבו יוכל להקריב את קרבן הפסח כמצוותו וכהלכתו.

גם בימינו, שלצערנו, אין בית המקדש, מציינים את היום הזה ומשתדלים לאכול בו מצה ולא אומרים 'תחנון'. 

מעניין, שבשאר המצוות, שיש להן זמן קבוע, לא מצאנו דבר דומה לזה. 

בפרשת אמור כתוב: "בחודש השביעי באחד לחודש יום זיכרון תרועה יהיה לכם." כלומר, יש מצווה לתקוע בשופר בא' בתשרי. ומי שלא יכול היה לתקוע או לשמוע תקיעת שופר מכל סיבה שהיא, האם נתנו לו לתקוע בשופר בא' בחשוון? לא. ומי שלא יכול מטעמי בריאות או מסיבה אחרת של מזג אוויר לישון בסוכה "בחמישה עשר לחודש השביעי", ט"ו בתשרי, האם ייצא ידי חובת מצווה, אם יישב בה בט"ו בחשוון? גם לא.

לכל מצווה ומצווה יש תאריך קבוע, ומשעבר הזמן ולא קיים המצווה, הפסיד אותה. 'עבר זמנו – בטל קרבנו', כמו שאומרים. ראש השנה יש רק אחד. כמוהו גם יום הכיפורים וכן חג הסוכות וכך  חג השבועות. מה נשתנה חג הפסח מכל החגים, שיש לו 'פסח שני'? 

2.

יהודי, שהיה בארצות הברית לפני למעלה מארבעים שנה, מספר, שבזמן שהותו שם הוא נזדמן לברוקלין בתאריך של פסח שני והייתה שם התוועדות גדולה של הרבי מלובביץ'. מאות רבות של משתתפים נכחו במקום, והרבי דיבר קרוב לארבע שעות. הוא בא בלי ניירות ובלי ספרים מלבד ספר "משנה תורה לרמב"ם", אשר אותו החזיק תחת בית השחי וגם אותו לא פתח אף לא פעם אחת.

במהלך הדרשה שלו עסק בביאור מהותו וייחודו של פסח שני.

המסר של הדרשה היה – לתת לכל אדם סיכוי וזכות לחזור בתשובה, כי אין לך אדם, שאין לו שעה. על פי דבריו של הרבי, עיקר הרעיון של חזרה בתשובה, וכפי שדורש רב אבא בר זבדא את הפסוק בנביא יהושע "חטא ישראל", שישראל אעפ"י שחטא – ישראל הוא, נלמד גם מפסח שני. 

 

 

מדוע נתקן פסח שני? באו אל משה רבנו יהודים, שבי"ד בניסן נבצר מהם לקיים את קרבן הפסח. אחד משום שהוא טמא לנפש, הייתה לו איזו מחלה או זיבה, לא עלינו. לאחד הייתה סיבה אחרת, אולי סוג של קורונה, שכונה אז בשם: נגע צרעת. ומשום כך הם לא יכלו לבוא לבית המקדש או אפילו להיכנס להר הבית. אם-כן, שאלו את משה: למה ניגרע? 

יהודים אחרים, שחיו אחרי דור המדבר, מן הסתם, עלולים היו לבוא בטענה, שבפסח ראשון הם היו בדרך רחוקה, ולא הייתה להם האפשרות להקריב קרבן פסח במקומו וכהלכתו. וכי יכלו לבוא ולטעון: למה ניגרע?

אלו היו שתי המילים, שהרבי חזר עליהן שוב ושוב וזעק מדם ליבו: למה ניגרע?!

אמר הקב"ה: הם צודקים. מי שלא יכול היה לקיים את הפסח בחג הראשון, בי"ד בניסן, יקיים אותו בשני, בי"ד באייר. 

אותה התוועדות התקיימה בזמן 'מסך הברזל' בברית המועצות. על כן פנה הרבי ברטוריקה המרשימה שלו אל הקהל ואמר: יש היום בדורנו מיליונים של יהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל ולא מאפשרים להם לחיות על פי יהדותם, ללמוד תורה ולקיים מצוות. 

כמה מתוכם עוד יבואו ויגידו: גם אנחנו יהודים, גם אנחנו רוצים טלית ותפילין, גם אנחנו רוצים לדעת מהי פרשת השבוע ולהכיר את הסידור. למה ניגרע? חלק מאתנו היו פיזית בדרך רחוקה, מעבר למסך של ברזל, וחלק אף נטמאו בנפש בכל מיני תהיות עקומות ומשונות. אומר להם הקב"ה: מי שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה, כלומר, רחוק מן היהדות ומן המקורות ולא יכול היה להשתתף עם כלל ישראל בפסח המקורי, תן לו אשראי לשוב ולתקן זאת חודש לאחר מכן.

ודווקא על חג הפסח הדברים אמורים, היות שקרבן פסח הוא הצד הלאומי ביותר של העם היהודי. "היום הזה נהיית לעם", אומרת התורה. בזמן יציאת מצרים נהיינו ללאום. הקב"ה אמר למשה: "שלח את עמי ויעבדוני", כשהכיוון הוא שכל העם, ללא יוצא מן הכלל, יהיו שותפים בעבודת השם. למה ניגרע?! תנו לנו הזדמנות להוכיח את היותנו חלק מעם ישראל.

הצעקה שלהם, אמר הרבי, הייתה קורעת לב, מתוך הלב, ליבא בעי, ואכן התקבלה. זהו הרעיון הטמון בבסיס של היום הזה – י"ד באייר, המכונה: פסח שני.

3.

נאה דורש, נאה מקיים. דברי הרבי מלובביץ' לא היו בעבורו דברים בעלמא אלא דרך חיים ממש. חייו הוקדשו למען קירוב עם ישראל, ללא יוצא מן הכלל, ואף הניבו תוצאות. זכה הרבי, שתלמידיו וחסידיו יקדשו שם שמים ועד היום כלל ישראל נהנים מהפירות ונעזרים, לא פעם, במפעל החיים היהודי 'חב"ד' בארץ ובעולם.