
"הרבי ציין בשיחה", אומרת מרים סברדלוב, חסידת חב"ד ותיקה מניו יורק, "שההבדל בין המילה 'גולה' למילה 'גאולה' הוא רק א' אחת, הא' הזה מרמז על אלופו של עולם, הקב"ה. אם נשים את הא' הזה בתוך הגולה שלנו, נרגיש גאולה".
מרים מספרת על זכרונותיה מג' בתמוז: "אני זוכרת לפני שלושים שנה, אמרו על החב"דניקים: 'הם בוכים ורוקדים'. וזה עדיין אותו דבר. צוואת הרבי הייתה בהחלט לרקוד, במובן המטאפורי ולא רק. יש גם הרבה ריקודים באמת בחב"ד, ריקודים חסידיים, וגם באמת במובן הזה של להמשיך למצוא את השליחות של כל אחד ואחד מאיתנו".
עוד באתר:
סיפור מיוחד, אותו מספרת סברדלוב, מדגים את גישתו של הרבי לחיים: "פעם אחת הרבנית, אשתו של הרבי, קנתה שתי כורסאות נוח. והיא הביאה את זה הביתה. הרבי חזר הביתה והתיישב לידה, היא ישבה על כיסא אחד, הוא ישב על כיסא אחר והם דיברו, ואז אחרי שמונה דקות הוא אמר לה 'אוקיי, נגמרה החופשה, עכשיו צריך להמשיך בשליחות'".
סברדלוב מספרת על אחיינה, שליח חב"ד בקמבודיה: "הגיע עכשיו אחיין שלי, שהוא שליח בקמבודיה. הוא הקרוב הכי רחוק, במקום הכי רחוק, ממש סוף העולם, ואני בטוחה שבהתחלה, כשהוא הגיע לשם, היה לו מאוד מאוד קשה, אבל הוא המשיך והמשיך בלי להתפעל, והיום יש לו בית חב"ד עם שש קומות, מקווה, וכל מה שצריך בשביל חיים יהודיים".
האזינו לראיון המלא מתוך 'הבמה שלך' עם יונת קפלן: