"אתגר גדול": כמה עלתה המלחמה עד עכשיו?

עלות המלחמה עד כה היא 247 מיליארדי שקלים – 217 מיליארד בהוצאות ו-30 מיליארד בהפסדי הכנסות. כך אמר אמש נגיד בנק ישראל, פרופ’ אמיר ירון, בהרצאה בכנס נשיאות המגזר העסקי, בהרצאתו “כלכלת ישראל בעת הזו – אתגרים והזדמנויות”.

הנגיד הראה שערב המלחמה שיעור התעסוקה (גילאי 25-64) עמד על 79% והאבטלה על 2.9%. האינפלציה בישראל הייתה נמוכה מחציון האינפלציה במדינות ה-OECD והחוב הציבורי ירד מ-70.9% ב-2020 ל-60.5% ב-2022.

המלחמה הובילה לירידה של 21% בתוצר ברבעון האחרון של השנה שעברה – הרבעון הראשון למלחמה, וברבעון הראשון של שנה זו הוא כבר עלה ב-14%, כך שבשני הרבעונים הראשונים של המלחמה התוצר ירד ב-10%.

הנגיד הדגים שישראל יודעת להתאושש מהר ממלחמות: היא עשתה זאת במהירות אחרי האינתיפאדה השנייה ב-2002, אחרי לבנון השנייה ב-2006, אחרי עמוד ענן ב-2012, אחרי צוק איתן ב-2015 ואחרי שומר חומות ב-2021 ועכשיו, תוך כדי המשך הלחימה אנחנו כבר רואים את תחילת ההתאוששות.

המלחמה הביאה לעלייה בצריכה, כנראה בעיקר בשל הישארותם של ישראלים רבים בארץ. את ההתאוששות בהיקפי האבטלה ניתן לראות בבירור: ערב המלחמה שיעור האבטלה היה 3.5%, עם פרוץ המלחמה האבטלה זינקה ל-20.2% ובנובמבר היא כבר ירדה ל-12%, בדצמבר היא חזרה לטווח החד ספרתי, אך גבוה ובמרץ השנה היא כבר עמדה על 5.5% וכעת על 4.7%.

מחירי הדירות, שהיו במגמת ירידה מאז שלהי 2021, התאוששו דווקא בעקבות המלחמה ורשמו עליות שנמשכות עד לעת הזו. אחד המחירים שהכלכלה הישראלית משלמת ולמעשה כולנו, באמצעות הקופות והקרנות, הוא הפער האדיר שנפער בין התשואות בשוק ההון בארץ לבין העולם.

מתחילת המלחמה מדד ה-S&P500 עלה ביותר מ-29%, בעוד שת”א 125 עלה ב-7.2% בלבד. בממוצע רב-שנתי הפער בין שני מדדים אלה לא אמור להיות גדול כל כך. כך למשל, אם נבדוק את המדדים מאז תחילת המילניום, ב-24 השנים האחרונות, מדד ה-S&P500 עלה ב-372%, בעוד ת”א 125 עלה ב-408%. אלא שברור שבתקופה האחרונה מדובר בפער שנובע מהעלייה בפרמיית הסיכון של ישראל.

הנגיד חזר על תחזית מחלקת המחקר בבנק לפיה התוצר השנה יעלה ב-1.5% בלבד (צמיחה שלילית במונחים של תוצר לנפש) ובשנה הבאה הוא צפוי לעלות ב-4.2%. האינפלציה, תסתכם השנה ב-3% לפי תחזיות הבנק ובשנה הבאה היא תרד ל-2.8%.

התעסוקה תעמוד השנה על 77.6% ובשנה הבאה על 77.7%. יחס החוב תוצר צפוי להסתכם השנה ב-67.5% ובשנה הבאה ב-68.5% ומעניין לציין שהבנק מעריך שבאמצע 2025 הריבית עדין תעמוד על 4.25% – רק רבע אחוז פחות מהריבית כיום.

פרופ’ אמיר סקר את מצב ההיי-טק והראה כי 16% מהשכירים במגזר העסקי עובדים בענף ומספקים שליש מההכנסות ממס הכנסה לשכירים. הענף אחראי ל-58% מהייצוא ול-18% מהתמ”ג והוא אחראי ליותר מ-40% מצמיחת התוצר העסקי בשנים האחרונות. ברבעון השני של השנה נרשם גידול בהיקף הגיוסים בענף – בישראל בקצב גבוה מהעולם.

בין האתגרים של הכלכלה הישראלית הנגיד ציין את התחרותיות הנמוכה בישראל: מדד הרגולציה של המוצרים מראה שישראל עומדת על 1.58 (“0” הוא מצב אופטימלי לתנאי תחרות בשוק), בעוד הממוצע במדינות ה-OECD הוא 1.34 – פחות טוב ב-15% מהממוצע במדינות המפותחות. גם במדד הנטל האדמיניסטרטיבי והרגולטורי על החברות בישראל קיים פער משמעותי לרעתנו – של 32%.

הנגיד הראה את הפער בין ישראל לעולם בהוצאה הממשלתית לביטחון, מול ההוצאה האזרחית והדגים כיצד ישראל מוציאה פחות על הוצאה אזרחית, בשל ההוצאה הביטחונית העודפת. ישראל מוציאה 5.3% מהתקציב על ביטחון, בעוד הממוצע המקובל במדינות ה-OECD הוא 1.9% בלבד. גם ארה”ב, בעלת תקציב הביטחון הגדול בעולם, המתקרב לטריליון דולר, מוציאה פחות מ-4% מתקציבה לצורך זה.

הנגיד הראה שנטל המס בישראל נמוך מעט מנטל המס החציוני במדינות ה-OECD, אך בארץ הוא מחולק כך שחלק גדול יותר ממנו מקורו במיסים עקיפים וחלק קטן יותר על עבודה: בישראל המיסים הישירים מהווים 68% מסך המיסים בעוד העקיפים מהווים 32% ואילו במדינות המפותחות הישירים מהווים 72% והעקיפים 28% בלבד. המיסים העקיפים עשויים להסביר חלק מיוקר המחייה.

בעניין עלויות המלחמה, הנגיד הראה שעד כה התווספו 118 מיליארדי שקלים לתקציב הביטחון לצורך מימון המלחמה ו-30 מיליארד שקל נוספים הוקצו לבניין הכוח של צה”ל. 23 מיליארד שקלים הוקצו למימון נזקים ישירים ועקיפים ו-39 מיליארד להוצאות אזרחיות הקשורות למלחמה.

בנוסף, הממשלה תשלם עוד 7 מיליארדי שקלים על מימון ההוצאות הללו. בנוסף להוצאות הישירות הללו קופת המדינה הפסידה 30 מיליארדי שקלים מאובדן הכנסות מיסים, ביטוח לאומי, מס בריאות ותמלוגים ממאגר תמר. לדברי הנגיד, ללא התאמות תקציביות לא ניתן יהיה לייצב את יחס החוב-תוצר של ישראל – שהוא אתגר גדול מאוד ורב השפעה על הכלכלה.