מי חילק את ירושלים לשניים? ביצור עצום ממדים שהתגלה בחפירות חניון גבעתי בעיר דוד שבגן הלאומי סביב חומות ירושלים, פותר חידה בת 150 שנה. הביצור נוצר על ידי חציבה מאסיבית של הסלע שיצרה חפיר – מעין תעלה עצומה שחצצה בין שלוחת עיר דוד לבין הר הבית והעופל. משני צדדיו של החפיר נמצאו מצוקים ניצבים שלא ניתן היה לטפס עליהם. בתחילה לא הבינו החופרים מדוע הסלע נחצב כך, אך עם התקדמות החפירה ובעזרת קישור לחפירות עבר, התברר כי מדובר בקו הביצור הצפוני של העיר התחתונה.
לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באונ' תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, "אין לדעת מתי נחצב החפיר לראשונה, אך ברור שהוא היה בשימוש במשך מאות השנים שבהן הייתה ירושלים בירת ממלכת יהודה – לפני כמעט 3,000 שנה, החל מימיו של המלך יאשיהו. במהלך אותן שנים, הוא חצץ בין העיר שהשתרעה על שלוחת עיר דוד מדרום ושימשה למגורים עבור תושבי ירושלים, ובין האקרופוליס – העיר העליונה, שהייתה האזור השלטוני בו שכנו הארמון והמקדש – ועמדה על הר הבית, מצפון".
חציבת החפיר היא פעולה מונומנטלית רחבת היקף, שנועדה לשנות ולהתאים את הסביבה הטבעית כך שתשדר כח ועוצמה לבאים בשערי האקרופוליס. לדברי החוקרים, פעולה זו, שדרשה יכולות ביצוע מרשימות, מעידה על עוצמתם של שליטי העיר בתקופה בה נוצר החפיר.
עוד באתר:
לאורך 150 השנים האחרונות – נעשו ניסיונות רבים מצד חוקרים וארכיאולוגים להתחקות אחר תוואי הביצור הצפוני של ירושלים, אולם רק כעת, הוא נחשף לראשונה באופן ברור בחפירות חניון גבעתי בעיר דוד, שמנהלות רשות העתיקות ואוניברסיטת תל-אביב במימון עמותת אלע"ד.
לדברי פרופ' יובל גדות, מנהל החפירה מטעם אונ' תל אביב, "בעקבות התגלית הדרמטית, חזרנו לחפירות העבר של הארכיאולוגית הבריטית קתלין קניון, שחפרה בעיר דוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בשטח שנמצא מעט ממזרח לחניון גבעתי היום. הסתבר לנו שקניון הבחינה בכך שהסלע הטבעי משתפל לכיוון צפון, במקום בו היה דווקא צריך באופן טבעי להתרומם. היא חשבה שמדובר בעמק טבעי, אך כעת הסתבר לנו שהיא חשפה את המשכו של החפיר, החצוב כלפי מערב. חיבור שני המקטעים שנחשפו מייצר תעלה עמוקה ורחבה שנמשכת על-פני כ-70 מטרים לפחות, ממערב למזרח". עוד הוא מוסיף כי "מדובר בתגלית דרמטית שפותחת לדיון מחודש מונחים מהספרות המקראית המתייחסים לטופוגרפיה של ירושלים, כמו העופל והמילוא".
ד"ר יפתח שלו, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, מציין כי "מועד החציבה של החפיר אינו ידוע. מפעלי בניה וחציבה כה משמעותיים בירושלים מתוארכים בדרך כלל לתקופת הברונזה התיכונה – לפני כ-3,800 שנה (תחילת האלף ה-2 לפני הספירה). אם החפיר נחצב בתקופה הזו, הרי שהוא נועד לשמור על העיר מצפון – נקודת החולשה היחידה של שלוחת עיר דוד. אנחנו כן יודעים בביטחון שהוא שימש בתקופת בית ראשון וממלכת יהודה (המאה התשיעית לפני הספירה), אז, הוא יצר חיץ ברור בין עיר המגורים שמדרום, לעיר העליונה מצפון".
ירושלים הקדומה נבנתה על גבי שלוחה צרה ותלולה, וממנה התרחבה והתפשטה על פני גבעות וערוצי נחלים שביתרו אותה ליחידות נבדלות והקשו על המעבר מיחידה ליחידה. משום כך, אין זה מפתיע, שרבים ממפעלי הבנייה המלכותיים בירושלים קשורים לצורך לעצב את הטופוגרפיה מחדש. כך למשל, בספר מלכים א', (י"א, כ"ז) מוזכרת פעולה מסוג זה שמבצע המלך שלמה: "שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא–סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו".
כעת מתברר, שלאורך כל תקופת הברזל (ימי הבית הראשון) – התקופה בה נערכו ונכתבו ספרי המקרא – הייתה העיר מחולקת לפחות לשני חלקים ברורים. כך היה גם בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית.
לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, "החפירות בעיר דוד לא מפסיקות להפתיע; שוב נחשפות תגליות, שמאירות באור חדש וחי את הספרות המקראית. כשאתה עומד בתחתית החפיר הענק הזה וקירות אדירים חצובים סביבך, אי אפשר שלא להתמלא פליאה והערכה לאותם קדמונים, שלפני 3,800 שנים לערך, הזיזו הרים וגבעות – תרתי משמע".
