לאחרונה לאחר 3 בריתות שהתקיימו ברציפות בבית מדרשו של הצדיק מטבריה הרב דב קוק, באחת היה מוהל ובשתיים סנדק, הקריא תלמידו ר' אלחנן לבהר לפניו את דברי המדרש בקהלת רבה (פרשה ג) כדלהלן:
"מעשה באחד מגדולי "צפורי" שהיתה לו שמחת ברית מילה, ועלו אנשי "עין תאנה" לכבדו, ועלה עמהם ר"ש בן חלפתא וכו', הלכו לקיים את מצות הברית והיה אבי הבן משקה להם יין עתיק, ואמר להם, שתו מזה היין הטוב שאני בוטח בהשי"ת שממנו אשקה אתכם בחתונתו של בני הנימול עתה, וענו אחריו, כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה, אח"כ יצא ר"ש בן חלפתא בחשיכה ופגע בו מלאך המות שפניו היו רעות, אמר לו ר"ש בן חלפתא מדוע פניך רעים, אמר לו מלאך המות, התינוק שהייתם היום בברית שלו, יש לי פתק לקחת אותו לאחר ל' יום מלידתו, וכשאבא שלו אמר לכם לשתות יין ושהוא בוטח וכו', שמעתי זאת ונתעצבתי כיון שתפלתכם בטלה את הגזירה עליו".
הרב קוק שמע והגיב: "אבאל'ה… אוי ויי… תראה מה הוא אומר… כמה צריכים לכוין בזה… לא כמו העולם שמסתכלים על השעון ואומרים תפסיק כבר להאריך תפסיק להטריח".
עוד באתר:
בשלב זה מקורביו של הרב סיפרו לו על עובדות שהיו בטבריה עם הילדים "פני יהושע" [למשפחת הכהן], וכן "יהודה אריה" [למשפחת צ'אפל], שנקראו שניהם ע"ש רבותינו הפנ"י והשפת אמת מגור ["גור – אריה יהודה"], ובשניהם הרב קוק בירך את ברכות המילה, וכאשר הגיע לאמירת "קיים את הילד הזה לאביו ולאמו" וכו', אמר שהוא לא מצליח לומר זאת, ולאחר כמה הפצרות כבדו מישהו אחר לאמירת נוסח זה.
את העובדות הללו ראו כל המשתתפים בבריתות הנ"ל והפליאו כבר בעת הברית, ולאחר כמה חדשים שנפטרו בפתע פתאום הבינו מעיקרא מה היה כאן, ועל קברם חקקו בהוראת הרב קוק שהוא "מקום קדוש – מקום תפלה".
בדברי ניחומים שאמר הרב קוק לאמו של התינוק "פני יהושע" שנפטר, הוא ציין כי "הוא ניצוץ רבינו יעקב יושע זיע"א בעל הפני יהושע שבזמן ההפצצות בקראקא כאשר הוא היה תחת ההריסות, היו כמה שניות שלא היה מרוכז בעומק התורה כדבעי ליה, והוא בא להתארח אצלה לתקן את חסרונו". לאחרונה ב"ה נולד להם בן נוסף ובהוראת הרב קוק נקרא שמו "הושע", לאחר שהבטיח שיתקיים לאריכות ימים ושנים.
