הקב"ה נדר נדר; אנחנו יכולים להתיר אותו?

נאמר בתורה איש כי ידור נדר לה' האדם יכול לאסור על עצמו באמצעות הנדרים, הוא יכול לחייב את עצמו באמצעות הנדרים

הקב"ה נתן כח בדיבור של האדם שיוכל על  ידי מוצא פיו לחייב את עצמו,  והזהירה התורה, שאם הוא מחייב את עצמו הוא חייב לעשות זאת, ואם הוא כבר לא יכול להתחייב באותו נדר, הוא צריך שיתירו לו את הנדר, פעמים זה על ידי שלושה הדיוטות, שלושה אנשים שיתירו את הנדר, פעמים על ידי החכם שמתיר את הנדר פעמים התורה נתנה רשות לאב או לבעל להפר את הנדר של האשה, תלוי בזמנים ובמקרים,  פעמים האדם נודר בגלל שהוא בזמן צרה, והוא רוצה ישועה, הוא נודר שאם הוא יצליח לצאת מהצרה הוא נודר להתחייב לעניין מסוים לדבר מסוים, לכן הוא נודר

הוא מתחייב, כעת אין לו מספיק זכויות לכן הוא מחייב את עצמו בעוד זכויות עתידיות כדי שבהווה הוא יינצל מהצרה.

יש הרבה הלכות כמו שאת הנדר אפשר להפר רק כאשר כבר הגיע זמן הנדר, לדוגמא אם אדם נודר שהוא בפסח יעשה מעשה מסויים, אי אפשר להתיר את הנדר עד שיגיע זמן פסח, וגם אי אפשר להתיר כמה נדרים בבת אחת ויש לפעמים שנדר אחד כולל מספר דברים ועל ידי שמתיר מקצת מהנדר הותר כל הנדר  ויש פרטים רבים בעניין הפרת נדרים. אז בפרשת מטות בפרשת נדרים מצינו שמשה רבנו אומר לבני ישראל, איש כי ידור נדר להשם או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה, אומר רש"י שמשה רבנו מדבר אל ראשי המטות, ללמד שהמפרים את הנדרים אלה הם ראשי המטות, הפרת נדרים בידי יחיד מומחה.

מצינו בגמרא ב"ב עד שכתוב שם, סוחר מדבר (ההוא טייעא) שהראה לרבה בר בר חנה כל מיני פלאות (יש מפרשים שאומרים שהיה זה אליהו הנביא (תולדות יעקב, ערבי נחל, ולמה כך אמרו? כי התואר של אותו סוחר במדבר הוא 'טייעא' ובגמרא במסכת ברכות דף ו כתוב שאליהו היה נדמה כמו טייעא) אמר אותו סוחר לרבה בר בר חנה, בוא אראה לך את הר סיני, והלך והראה לו,  וראה שם שיש סביב ההר עקרבים ולמה עקרבים? כי  השומרים על מה שניתן בהר סיני? זה חכמי ישראל ועל חכמי ישראל שעושים גדרים וסייגים נאמר במשנה (אבות פ"ב מ"י) עקיצתן עקיצת עקרב, ועוד אמר שהוא ראה את העקרבים דומים לחמורים לבנים, למה חמור לבן? כי הגמרא בעירובין אומרת שהחכמים הם יוצאים ממקום למקום בארץ ישראל, הם רוכבים על החמורים ועוברים ממקום למקום, ולמה חמור לבן, כי הלבן הוא סמל 'הבהירות' משל  שהחכמים הם העושים גדרים וסייגים מצד אחד ומצד שני הם גם משקיעים מזמנם וממרצם ללכת ממקום למקום לחזק את עם ישראל , החמור הוא אמצעי ההליכה ממקום למקום וזה חמור לבן, כי הם מלמדים הלכה 'לבנה' כלומר ברורה! אמר רבה בר בר חנה, שהוא שמע בת קול שאומרת על הגלות של עם ישראל, אוי לי שנשבעתי שעם ישראל יצאו לגלות, מה הכוונה בת קול, הוא שמע בת קול מהשמים, מהי בת קול? הוא לא שמע את ה'קול הראשון' אלא את הקול השני, בת של הקול הראשון, זו הכוונה בת קול, בתוס' יום טוב כתב, שמאז שפסקה הנבואה הקב"ה מגלה סודו אל עבדיו הנביאים על ידי אותה 'בת קול'.  אז הוא שמע בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי על הגלות, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי, כך שמע רבה בר בר חנה.

סיפר את זה רבה בר בר חנה לחכמים, והם העבירו עליו ביקורת, שהוא היה צריך להתיר את הנדר להקב"ה. כי הפסוק אומר 'לא יחל דברו', מכאן למדו שהאדם לעצמו, לא יכול להפר את הנדרים אלא אחרים מפרים לו (נדרים פא)  וכך כתוב בתיקוני זוהר שאומרים לפני כל נדרי ביום כיפור,  שרשב"י התפלל להקב"ה שאם נדר או נשבע שלא יגאל את עם ישראל, אז יכולים הצדיקים להפר את הנדר או את השבועה, ומצינו שמשה רבנו הוא הפר את הנדר של עם ישראל בחטא העגל. ונסביר, אומר התורת חיים (רבי אברהם שור) הכוונה של הקב"ה 'מי מפיר לי' היא שיש צדיקים שהם כן יכולים להפר את הנדר והשבועה של הקב"ה, הם בבחינת משה רבנו, הם יכולים להפר את הנדר של הקב"ה, הם כמו 'בעלה של הקב"ה' והרי כתוב על הבעל שהוא יכול להפר לאשתו את הנדר ומשה רבנו הוא 'איש האלוקים' הוא בבחינת 'איש' שיכול להפר נדרים. וכך אומר הזוה"ק בפרשת ויחי 'בוא וראה מה שכתוב וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים' הוא 'האיש' של הקב"ה, הכוונה היא כמו שכתוב לגבי האיש שיכול להפר את הנדרים של האשה, כך גם משה רבנו יכול להפר את הנדרים כביכול של הקב"ה, וזו הכוונה של הקב"ה בגמרא, 'מי מפיר לי' מי יכול להפר? מי שהוא צדיק! מי שהוא בבחינת בעלה דמטרוניתא.  הוא יכול להפר את השבועה, ולכן הצדיק גוזר והקב"ה מקיים, כי הצדיק הוא כמו 'איש של האישה' ואשה כשרה עושה רצון בעלה, כך הקב"ה פעמים הוא כביכול כמו האשה של הצדיק והוא מקיים מה שהצדיק, שהוא האיש, הוא מקיים את רצונו, כמו אשה כשרה עושה רצון בעלה, כך מופיע בזוהר ויחי וכך מרחיב את הדבים בספר תורת חיים, ולכן צדיק כמו מרע"ה הוא יכול להפר את הנדרים להקב"ה!

החתם סופר מביא את הרעיון של ה'תורת חיים' כמה וכמה פעמים (לדוגמא בחידושיו לגיטין לה) ואומר החת"ס החכם שהוא מיפר את הנדר לאדם הנודר… הנודר צריך לפרט את פרטי הנדר אבל האיש שמיפר נדרים לאשתו, הוא לא צריך שהיא תספר לו את הפרטים של הנדר, לא! אלא האיש עצמו, הוא מפר לה אפילו אם היא לא רוצה ואפילו אם הוא לא מכיר את כל פרטי הנדר. וזו הסיבה שהבעל יכול להפר לאשתו נדרים בשבת, ולכאורה אם היא נדרה בשבת, שתלך אחרי שבת לבית דין שיפרו את הנדר, שהרי הבעל יכול להפר 'ביום שומעו' אז אם הבעל לא יפר בשבת, שאחרי שבת תלך האשה לבית דין שיפרו לה את הנדר, למה שהבעל יפר בשבת? יש כמה תשובות בדבר, וחלק מהן הן ההבדל בין ההתרה על ידי הבעל לבין ההתרה על ידי בית דין, הבעל שהוא מתיר את הנדר, הוא יכול בעל כורחה להתיר את הנדר הוא יכול להתיר את הנדר מבלי שהוא שומע את כל הפרטים,  אלא הוא מבטל את הנדר, והבית דין, הם צריכים להתיישב בדבר הם צריכים לעיין בדבר ולחשוב הרבה איך מבטלים לה את הנדר  שלה.  לפי זה אומר החת"ס רעיון נפלא מאד (דרשות חת"ס ח"ב דף שפ"ה) כתוב בגמרא סנהדרין (קי)  בעניין מחלוקת קרח ועדתו על משה רבנו. קרח ועדתו חלקו על משה רבנו, והגמרא אומרת שהם חשדו בו, במה הם חשדו בו? 'ויקנאו למשה במחנה'  (תהלים קו) חשדוהו באשת איש  נשאלת השאלה, איך חשדו את משה רבנו באשת איש, הרי הוא 'איש האלוקים' וגם הם ידעו שמשה רבנו הוא 'איש האלוקים', אז איך הם יכולים לחשוד בו בעניין זה?

אלא ההסבר הוא על בסיס גישה שמופיע באור החיים הק' בתורת חיים ובעוד מקומות. הקב"ה עושה רצון ידידיו, והקב"ה עושה מה שהצדיק רוצה, צדיק גוזר והקב"ה מקיים, וחשדו במשה רבנו שהוא כ"כ צדיק עד כדי כך שהוא כמו האיש והקב"ה כביכול, כביכול… האשה, והאשה עושה רצון בעלה, והקב"ה עושה רצון משה רבנו, שהוא 'איש האלוקים' ולכן חשדו בו שהוא מקבל מה שהוא רוצה מהקב"ה… כמו אשה כשרה עושה רצון בעלה, ולכן חשדו שמא הוא כביכול גוזר והקב"ה מקיים, הקב"ה עושה רצון ידידיו (כלשון האוה"ח הק') ולכן הוא משה רבנו יכול להשפיע ולהחליט מי יהיה הכהן מי יהיה הנשיא וכו, ולכן חלקו עליו, למה הוא כביכול מחליט להקב"ה מי יהיה הכה"ג…?

באותה גישה אבל באופן שונה קצת אומר החת"ס חלקו על משה רבנו בגלל שאמרו, אתה משה רבנו הוא בבחינת 'האיש' שיכול להפר נדרים גם להקב"ה!  ולכן אמרו אם משה רבנו הוא כ"כ צדיק, והעם חטא לפני פרשת קרח, בפרשת שלח, העם חטא במרגלים בפחד מיושבי הארץ, אז כעסו על מרע"ה, הרי משה רבנו הוא 'איש האלוקים', אם כך הוא היה צריך להפר את הנדר של הקב"ה שבנ"י לא ייכנסו לארץ, ועל זה יצא הקצף למה משה רבנו לא שינה את רצון הקב"ה לא שינה את רצון השם לבטל את הנדר…ואז אמרו, אם משה רבנו לא מבטל את הנדר של הקב"ה

אז הוא כבר לא 'איש' שמפר את נדרי האשה, לא! אלא הוא 'אשת איש', הוא כמו האשה, שהיא לא יכולה להפר את הנדר של בעלה, אז משה רבנו הוא כבר לא בדרגה כ"כ גבוהה…אז אמרו לו – אם אתה לא כ"כ גבוהה אתה כבר לא 'איש האלוקים', אז מדוע תתנשאו על קהל השם!  נפלא מאד רעיון של החת"ס.

אז נחזור לגמרא במסכת ב"ב (עד) שם כתוב  'אוי לי שנשבעתי על הגלות ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי' צריכים את 'איש האלוקים' הצדיק שיפר את הנדר לאשה, למטרוניתא, להקב"ה!!   ואומר המדרש, בשעה שהקב"ה נטל את נשמת משה  היה הקב"ה אומר 'מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און', הכוונה מי יגן על עם ישראל על החטאים שלהם… כלומר אחרי שמשה רבנו שהוא היה 'איש האלוקים' אחרי שהוא נפטר מי יוכל לבטל את השבועות של הקב"ה…? ולכן אומרת הגמרא, 'אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי'?  ולכן רבה בר בר חנה חשב שהוא רק שמע את הצער של הקב"ה, אבל כשהוא סיפר את זה לחכמי ישראל הם אמרו לו, 'אתה היית צריך להפר' אתה בדרגה גבוהה של צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אתה בבחינת 'האיש' של השכינה. ובתחילת פרשת מטות  הפסוק אומר 'וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר ציוה השם'.  משה רבנו כמו אומר לא רק משה רבנו יכול להפר נדרים לשכינה, אלא כמו שכתוב בזוהר (תיקון סט)  בכל דור ודור יש מנשמת משה רבנו, וצדיקי הדורות יכולים לבטל את השבועה של הקב"ה

ומכאן לשלב הבא, מצד אחד אסור להוסיף מצוות ומצד שני בנדרים יש חידוש אדם אומר על חתיכת לחם שהיא אסורה עליו בנדר – קונם עליי כיכר לחם – במהלך השנה זה אסור עליו כמו נבילות וטריפות או האדם נשבע שהוא יאכל ארוחה  – הארוחה הזו היא כעת חיוב עליו… אמנם צריך להיזהר מאד מהנושא הזה כי פעמים האדם מחמיר על עצמו יותר ממה שהוא יכול ועל זה אמרו חז"ל דייך מה שאסרה עליך תורה אבל פעמים הוא מחמיר על עצמו והוא בדרגה הראויה ואדבה הוא נעשה רוחני יותר, וזו מעלה לאדם הנזיר, נזר על ראשו. התורה אומרת לאדם שהוא יכול להוסיף על עצמו , אמנם בתורה כתוב ש'לא תוסיפון' לא להוסיף על דברי תורה ומה שהוסיפו רבנן זה לא מצוות דאורייתא, הם לא הוסיפו על התורה אלא הוסיפו מצוות מדרבנן שהדינים שלהם שונים כמו ספק דאורייתא לחומרא או ספק דרבנן לקולא – הדין הוא שונה הם לא הוסיפו עוד מצוות ואמרו שיש להן תוקף של דאורייתא אלא רק תקנו ואמרו מצוות דרבנן. אבל לא הפכו אותן לדאוריייתא ועוד התורה אומרת שאפשר לנדור נדר אם כך זה אומר שאפשר להוסיף מצוות שהרי אם האדם נודר לאכול ארוחה הוא חייב לאכול את אותה ארוחה… אז האדם מוסיף מצוות…??

אבל האמת היא לא, זו לא מצווה כמו מצוות התורה אלא זה רק הנדר אבל – הוא לא חייב לאכול בגלל שזו מצווה מדאורייתא לאכול אלא הוא חייב לאכול בגלל שזו מצווה מדאורייתא לעשות מה שהוא התחייב לעשות. וגם זה לא מוחלט ולכן אפשר להתיר את הנדר, אבל מי מתיר את הנדר? החכם. והרמב"ם כתב בסוף הל' שבועות מי שנדר נדר ורוצה להפר אותו שילך לחכם שיפר לו את הנדר ואם ליבו נוקפו והוא מרגיש לא בנח להפר את הנדר אז יש בו שמץ מינות, הוא מזלזל בחכמי הדור… הוא כמו היינו אומרים מזלזל בחכמי ישראל שבדור שלו. ונסביר את  מצוות התורה אפשר להבין מהתורה שבכתב  אבל היתר נדרים לו, כמו שאומרת המשנה בחגיגה 'היתר נדרים זה כמו פורח באוויר' לא מוצאים לזה מקור בתורה…ואם הוא הולך להתיר נדרים הוא מראה את האמונה הגדולה שלו בחכמי ישראל ובתורה שבעל פה!!! כך מופיע במשנה חגיגה (א, ט דף י בגמרא) היתר נדרים, מה שהחכם יכול להפר את הנדר זה 'פורח באוויר', אין להם על מה שיסמוכו, זה נלמד ממה שכתוב בתורה, איש כי ידור נדר להשם… לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה' כלומר מי שאוסר על עצמו דבר מסוים, או מחייב את עצמו בדבר מסויים, לא יחלל את הדיבור שלו ויעשה מה שהוא התחייב לעשות! אבל חכם כן יכול להתיר את הנדר, ומאיפה למדים את זה? ממה שכתוב 'לא יחל דברו', לא יחלל את הדיבור שלו, אלא מה שהוא התחייב לעשות, שיעשה!   'לא יחל דברו' שהוא לא יחלל את מה שהוא אומר, אמרו חז"ל הוא אינו מחלל אבל חכם כן מתיר לו את הנדר, התרת נדרים. הרמב"ן אומר (במדבר ל)  למה התורה לא כתבה במפורש שהחכם יכול להתיר את הנדר? כי אם זה היה כתוב במפורש, כל אדם היה מגדיר את עצמו כמו 'חכם' והיה אומר שהוא 'כן' יכול להפר את הנדר, והוא היה מפר את הנדר בקלות ראש לכל מי שהוא רוצה… וכך היו עוברים על נדרים, לכן זה 'פורח באוויר' ולא מפורש במקרא אלא רק מי שיילמד תושבע"פ יכיר את ההלכה הזו….והקראים לא מאמינים במצווה הזו בגלל שלדעתם אם אין לזה מקור בתורה שבכתב אז אין לזה מקום בכלל.

וכעת אפשר להבין למה עושים התרת נדרים בכניסת היום הק', יום כיפור.  אומרים המפרשים היות והתרת נדרים זו מצווה שהיא פורחת באוויר שאין לה מקור בתורה שבכתב רק בתורה שבעל פה. לכן לפני יום כיפור כל הקהל נמצא ואנו מכריזים בקול רם – אנחנו מאמינים לחכמי ישראל שעם ישראל תלוי בזקני הדור. וזה דווקא ביום כיפור שאז נתנו לנו הלוחות השניות! אנו מאמינים בקבלת הלוחות השניות שניתנו ביום כיפור, אחרי שהקב"ה סלח על העגל, אבל זו היא מצווה הפורחת באוויר מצווה של תושבע"פ, ואת כל התורה שבעל פה בלוחות הראשונים, הכל היה רמוז בלוחות הראשנים, ולא הייתה תושבע"פ בלוחות הראשונים, רק בלוחות השניים אז הגיעה גם התושבע"פ ונדרים זו מצווה שהיא פורחת באוויר …לכן זו אחת הסיבות שעם המצווה הזו אנו נכנסים ליוהכ"פ, ומשה רבנו לפני פטירתו מהעולם, לקראת סיום ההנהגה שלו, בסיום שנת ה40 הוא מדבר עם בנ"י על המצווה של "החכמים", שהם יכולים להפר את הנדר, והמצווה הזו היא נמצאת בעיקר בתושבע"פ, אצל ראשי המטות, ראשי בנ"י. ובערב יוהכ"פ אנו אומרים, ש'אנו מתירים להתפלל עם העבריינים, העבריינים כן, אבל לא האפיקורסים שלא מאמינים בתושבע"פ. אז בפרשת פנחס כתוב שמשה רבנו הולך להיפטר מהעולם, וגם צריך למנות מנהיג אחר במקומו, ואז בפרשה הבאה פרשת מטות מלמד משה רבנו על הנושא של התרת נדרים, שנאמין בתושבע"פ!

כל מה שאמרנו כעת זה לפי דעה אחת בגמ' יש דעה אחת בגמרא (חגיגה) שנדרים הם 'פורחים באוויר' ואין להם בסיס בתושב"כ. אבל ישנה דעה שנייה, דעת רבי יהושע הוא אומר כן יש מקום להפרת נדרים, ואנו למדים את זה, מהמציאות של אנשי דור המדבר, כל ליל שבת אנו אומרים בסיום  של לכו נרננה בליל שבת 'ואומר עם תועי לבב הם ,והם לא ידעו דרכי, אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי. לכאורה זה פסוק קשה, והחזן בבית הכנסת מסלסל ארבעים שנה אקוט בדור…ואומר עם תועי לבב הם… הפסוק אומר שנשבע השם שדור המדבר, יוצאי מצרים לא ייכנסו לארץ… אז השם נשבע שהדור של יוצאי מצרים לא יכנס לארץ אז איך אומר רבי יהושע שחזר בו השם מהשבועה שלו, וכך אפשר ללמוד התרת נדרים מהתורה ולא נאמר 'שנדרים פורחים באוויר'? הרי בסוף השבועה לא התבטלה ולא נכנסו לארץ? ויש כמה תשובות בדבר, ונביא תשובה אחת: הסבר אחד הוא  על בסיס התוספות במסכת ב"ב קכא, שם כתוב שהקב"ה כן חזר בו, איך? כל שנה היו מתים 15 אלף איש בתשעה באב ובשנה האחרונה לא מתו ה 15 אלף איש האחרונים שהיו אמורים למות, כל שנה בתשעה באב היו כולם שוכבים באדמה בתוך קברים שהם חפרו לעצמם וכל שנה 15 אלף איש לא קמו אבל בדור האחרון בפעם האחרונה , הם כן כולם קמו.  התבטלה הגזירה! אכן השם התיר את השבועה שלו, הוא אמר שלא ייכנסו כל דור המדבר ואכן נכנסו עוד 15 אלף איש מיוצאי מצרים חוץ מיהושע וכלב.  אז כן ראינו שהתבטלה הגזירה ל15 אלף איש. אומרים המפרשים, משה ואהרן לא נכנסו לארץ בגלל חטא מי מריבה, אבל מרים, למה היא לא נכנסה לארץ? ההסבר הוא שמיתת צדיקים מכפרת, ופטירת מרים היא כפרה לאותם 15 אלף איש שכן ייכנסו לארץ ישראל, ואין הכוונה שפטירת הצדיק לבד היא מכפרת, אלא פטירת הצדיק ואז אח"כ שהעם חוזר בתשובה בעקבות הפטירה של הצדיק, זה מה שמבטל את הגזירה הרעה. אז אנו רואים שהקב"ה כן מבטל את הגזירה, לכן אנו מסיימים את ה'לכו נרננה' של ליל שבת ב'ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם…אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי', הקב"ה כמו נשבע שלא יגיעו בנ"י אל 'מנוחתי'!! אז למה אנו מסיימים בזה את הלכו נרננה בכניסת שבת? התירוץ הוא כי אמנם הקב"ה אמר, אבל אם עושים תשובה, אז הקב"ה משנה אתה הגזירה, ולכן ביום שבת, שזה יום של תשובה, שבת אותיות תשובה, לשוב להקב"ה וכמו שאומר האור החיים הק' על הפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך האור החיים מביא כמה פירושים על הפסוק ואחד הפירושים הוא וידעת היום – באיזה יום? ביום שבת והשבות אל לבבך… שיש לשוב בתשובה  כי בשבת האדם פוקח את העינים ואת הלב כי ביום חול האדם הוא בבחינת צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה אבל בשבת, שבת וינפש…בשבת הוא פוקח את העינים ואומר 'וי נפש' איפה הייתה הנפש שלי כל השבוע… היא התפזרה בכל 'אתר ואתר'…האדם היה כל כך מפוזר… ולכן בשבת אומר האדם שבת וינפש וי נפש… שבת בתשובה על הנפש שלא היתה ממוקדת בעיקר… לכן יש שאומרים בסלסול…ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם… למה – לאמר שאפשר לבטל אפילו גזירה ושבועה של השם!! גם שם יש 'התרת נדרים'.

אם כך התרת נדרים זה לא פורח באוויר, אלא זו מציאות שראינו שהקב"ה ביטל את השבועה שלו.

הסבר נוסף אומרים התוספות במסכת חגיגה בדף י: יש מחלוקת בגמרא בסנהדרין האם יש או אין לדור המדבר חלק לעולם הבא.

לדעת רביע אליעזר יש להם חלק לעולם הבא

ולדעת רבי עקיבא אין להם חלק לעולם הבא

אז מה שאמר רבי יהושע שהקב"ה חזר בו מהנדר והשבועה זה שהוא חזר בו בהקשר של עולם הבא, שכן יש להם חלק לעולם הבא כמו דעת רבי אליעזר בגמרא בסנהדרין

וזו הכוונה שהתיר הקב"ה את הנדר.

ועוד אומר הרמ"ע מפאנו, כשאנחנו לומדים את הדעה של רבי עקיבא שאין לדור המדבר חלק לעולם הבא…אנחנו מזדעזעים אבל גם למדים מוסר –  שאין לאמר "הקב"ה וותרן" שהרי האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעיו… אז כמה צריכים להיזהר ולא לאמר הקב"ה וותרן שהרי אפילו דור המדבר שילמו מחיר יקר ואיבדו את העולם הבא שלהם לדעת רבי עקיבא…

אומר הרמ"ע מפאנו, אם אנחנו לומדים את דעת רבי עקיבא אז אנחנו מזדעזעים וחוזרים בתשובה, אם אנחנו חוזרים בתשובה

אז אנחנו מעלים את הנשמות של דור המדבר!! הלימוד שלנו עליהם מרומם אותם למקום גבוהה!!! ולכן אם אנחנו מבינים ומפנימים את דעתו של רבי עקיבא אז אנחנו שבים בתשובה ואז הם דור המדבר מגיעים לעולם הבא בגלל הזכויות שלנו

הם מצד עצמם אין להם חלק לעולם הבא

אבל אם אנחנו נלמד מהם אז הלימוד שלנו מהם מזכה אותם בעוד זכויות ולכן – כן יש להם חלק לעולם הבא – וזה כמו דעת רבי אליעזר ולפי זה אלה ואלה דא"ח!

ולפי זה מדובר  בשתי דעות משלימות אחת את השנייה, בגלל שאם אין לדור המדבר חלק לעולם הבא אז אנו מפנימים את עוצמת מידת הדין, ואם נפנים אז אנו מעלים את דור המדבר ל'כן יש להם חלק לעוה"ב'!

ולפי זה אפשר לחזור לדעת רבי יהושע

שעניין היתר נדרים, כן יש לו מקור בתורה שבכתב.  ולפי זה  אפשר להבין מדוע אנחנו מחזיקים ספרי תורה ועושים התרת נדרים עם ספרי תורה בליל יום הכיפורים!!

כי זה מלמד אותנו שגם את הגזירות הקשות שהקב"ה אפילו נשבע עליהם אנחנו יכולים לבטל בכח התשובה!